טיפול באסטרוגן בלבד להקלה על תסמיני מנופאוזה עשוי להביא להפחתה משמעותית בסיכון לתמותה, ללא עדות לנזק, בקרב נשים שטופלו בשנות החמישים לחייהן עם היסטוריה של הסרת הרחם והשחלות, כך עולה מתוצאות מעקב ארוך-טווח אחר נשים ב-40 מרכזים בארצות הברית, אשר פורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את תוצאות הטיפול באסטרוגן בהתאם לתפקוד השחלות וכן חלוקה של המטופלות לפי קבוצות גיל. הם השלימו ניתוחי תתי-קבוצות של מחקר Women's Health Initiative Estrogen-Alone Trial, אשר כלל מטופלות ב-40 מרכזים ברחבי ארצות הברית.
מדגם המחקר כלל 9,939 נשים בגילאי 50-79 שנים עם היסטוריה של כריתת רחם ומידע אודות תפקוד השחלות. שני התוצאים העיקריים של המחקר כללו מחלת לב כלילית וסרטן שד פולשני. עוד בחנו החוקרים את שיעורי התמותה מכל-סיבה וכן "מדד גלובאלי" (תוצאי סיום אלו וכן אירוע מוחי, תסחיף ריאתי, סרטן מעי גס ורקטום ושבר ירך) במהלך שלב ההתערבות ו-18 שנות מעקב.
ההשפעות של טיפול באסטרוגן בלבד לא היו שונות משמעותית לפי התפקוד השחלתי. עם זאת, לגיל הייתה השפעה על תוצאות הטיפול בנשים עם היסטוריה של ניתוח להסרת השחלות. במהלך שלב ההתערבות, זוהה קשר בין טיפול באסטרוגן בלבד ובין סיכון מוגבר לסיבוכים, עם יחס סיכון של 1.42 לאותו "מדד גלובאלי" ששימש במחקר בנשים בגילאי 70 שנים ומעלה, אך לא תועד קשר דומה בנשים צעירות יותר.
במהלך תקופת המעקב, בקרב נשים בגילאי 50-79 שנים עם היסטוריה של כריתת שחלות תועדה ירידה על-רקע הטיפול בשיעורי התמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 0.68), בעוד שבנשים מבוגרות יותר עם היסטוריה דומה של כריתת שחלות לא הודגמה ירידה דומה.
החוקרים לא זיהו קשר דומה בין טיפול באסטרוגן ובין התוצאים שנבחנו במחקר בקרב נשים ללא היסטוריה של ניתוח להסרת השחלות, ללא תלות בגילן.
לסיכום, ההשפעות של טיפול באסטרוגן בלבד לא היו שונות בין נשים עם או ללא היסטוריה של ניתוח לכריתת שחלות, אך חלק מהממצאים היו תלויי-גיל. בקרב נשים עם היסטוריה של ניתוח לכריתת השחלות, באלו בגילאי 70 שנים ומעלה לווה הטיפול בסיכון מוגבר לאירועים חריגים במהלך תקופת הטיפול, בעוד שבאלו שטופלו באסטרוגן לפני גיל 60 תועדה תועלת הישרדותית בטווח הארוך.
Ann Intern Med. Published online September 9, 2019
לידיעה במדסקייפ