הפרעה חדה בתפקוד המוחי מופיעה בשכיחות גבוהה ולפרק זמן ממושך בחולים עם COVID-19 במצב קשה, המאושפזים ביחידות טיפול נמרץ, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת The Lancet Respiratory Medicine.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות 2,088 חולים עם COVID-19 אשר אושפזו ב-69 יחידות טיפול נמרץ לפני 28 באפריל, 2020. חציון גיל המשתתפים עמד על 64 שנים, עם חציון מדד SAPS II (Simplified Acute Physiology Score) של 40 נקודות בעת הקבלה לאשפוז; מרבית המשתתפים היו גברים (71.7%).
החוקרים מדווחים כי 82% מהחולים היו מחוסרי הכרה למשך חציון של 10 ימים, כאשר 55% פיתחו דליריום למשך חציון של 3 ימים. מהנתונים עלה כי הפרעה חדה בתפקוד מוחי נמשכה לאורך חציון של 12 ימים, תקופה ארוכה כפליים מהמקובל בחולים אחרים המאושפזים ביחידות טיפול נמרץ.
הנשמה מלאכותית פולשנית הושלמה ביום הראשון לאשפוז ביחידת טיפול נמרץ ב-66.9% מהחולים. בסיכומו של דבר, 87.5% מהחולים הונשמו באופן מלאכותי בשלב מסוים במהלך האשפוז ו-63.1% הושכבו על הבטן לחציון של 4 ימים.
מרבית החולים המשיכו לקבל טיפול תוך-ורידי בתרופות מטשטשות בזמן הנשמה מלאכותית (64% טופלו בבנזודיאזפינים למשך חציון של 7 ימים ו-70.9% טופלו ב-Propafol למשך חציון של שבעה ימים).
החוקרים מדווחים על סיכון מוגבר לדליריום במהלך היום הבא עם מתן בנזודיאזפינים דרך הוריד (יחס סיכויים של 1.59), טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות (יחס סיכויים של 1.48), עירוי רציף של אופיואידים (יחס סיכויים של 1.39), קשירת המטופל (יחס סיכויים של 1.32) ומתן וזופרסורים (יחס סיכויים של 1.25). אינטראקציות עם בני המשפחה, כולל ביקורים וירטואליים, הפחיתו את הסיכון לדליריום (יחס סיכויים של 0.73, p<0.0001).
הגישה האופטימאלית לטשטוש בחולים עם COVID-19 עדיין אינה ידועה, אם כי העדויות הזמינות בנושא צריכות להוות את הבסיס לגישה לדליריום בחולים אלו.
Lancet Respir Med 2021
לידיעה ב-MedPage Today