חדשות

שכיחות גבוהה של מוטאציות המעלות סיכון לסרטן שד בנשים (New Eng J Med)

31/01/2021

 

ממצאים חדשים אודות מוטאציות גנטיות הקשורות עם סרטן שד בנשים ללא היסטוריה משפחתית של המחלה מספקים אפשרות חדשה להערכת הסיכון לממאירות ועשויים לשנות את ההמלצות לנשים. הנתונים מבוססים על שני מחקרים גדולים שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.

 

בשני המחקרים, מוטאציות או וריאנטים בשמונה גנים – BRCA1, BRCA2, PALB2, BARD1, RAD51C, RAD51D, ATM ו-CHEK2 – נקשרו בקשר מובהק סטטיסטית עם הסיכון לסרטן שד.

 

מחקר CARRIERS (Cancer Risk Estimates Related to Susceptibility) כלל ניתוח נתונים מ-17 מחקרים אפידמיולוגים שהתמקד בנשים באוכלוסיה הכללית שפיתחו סרטן שד. במחקרים אלו, אשר נערכו בארצות הברית, וריאנטים פתוגניים ב-28 גנים המעלים את הסיכון לסרטן שד רוצפו מ-32,247 נשים עם סרטן שד (קבוצת מקרים) ו-32,544 נשים ללא סרטן שד (קבוצת ביקורת).

 

מניתוח הנתונים עלה כי שיעורי הימצאות וריאנטים פתוגניים ב-12 גני מטרה עמדו על 503% בקבוצת המקרים ועל 1.63% בקבוצת הביקורת. השכיחות הייתה דומה בנשים לבנות לא-היספאניות, נשים שחורות לא-היספאניות ונשים היספאניות בקבוצת המקרים, כמו גם בקבוצת הביקורת. שיעורי ההימצאות של וריאנטים פתוגניים בקרב נשים אסיאתיות-אמריקאיות היו נמוכים יותר ועמדו על 1.64% בלבד.

 

בקרב נשים עם סרטן שד, הוריאנטים הפתוגניים הנפוצים כללו BRCA2, אשר תועדו ב-1.29% מהנשים, לאחריו CHEK2 (1.08%) ו-BRCA1 (0.85%). מוטאציות ב-BRCA1 מובילות לעליה של למעלה מפי 7.5 בסיכון לסרטן שד; מוטאציות ב-BRCA2 הובילו לעליה של מעל פי חמש בסיכון לממאירות. מוטאציות ב-PALB2 מעלות את הסיכון לממאירות כמעט פי ארבע.

 

שיעורי הימצאות מוטאציות BRCA1 וגם BRCA2 בקרב נשים עם סרטן שד ירדו במהירות לאחר גיל 40. עם זאת, הירידה בוריאנטים אחרים עם הגיל, כולל ATM, CHEK2 ו-PALB2, הייתה מוגבלת יותר.

 

מוטאציות בכל חמשת הגנים הללו נקשרו עם סיכון אבסולוטי לסרטן שד במהלך החיים של מעל 20% עד גיל 85 שנים בקרב נשים לבנות לא-היספאניות.

 

וריאנטים פתוגניים ב-BRCA1 או BRCA2 לוו בסיכון לממאירות שד במהלך החיים של כ-50%. מוטאציות PALB2 לווה בסיכון לממאירות שד בהיקף של כ-32%.

 

הסיכון למוטאציות בגנים ספציפיים השתנו בתלות בסוג סרטן השד. לדוגמא, מוטאציות ב-BARD1, RAD51C ו-RAD51d הובילו לעליה בסיכון לסרטן שד שלילי לקולטנים לאסטרוגן, כמו גם סרטן שד שלילי לשלושת הקולטנים להורמונים. מנגד, מוטאציות ATM, CDH1 ו-CHEK2 הובילו לעליה בסיכון לסרטן שד חיובי לקולטנים לאסטרוגן.

 

המחקר השני נערך ע"י ה-Breast Cancer Association Consortium, כאשר החוקרים ריצפו 34 גנים מ-60,466 נשים עם סרטן שד ו-53,461 ביקורות ללא הממאירות.

 

מהנתונים עולה כי וריאנטים לקיצור חלבונים בחמישה גנים (ATM, BRCA1, BRCA2, CHEK2 ו-PALB2) לוו בסיכון משמעותי לסרטן שד בכלל, כאשר עם גנים אלו, יחסי הסיכויים נעו בין 2.10-10.57. הקשר בין הסיכון הכולל לסרטן שד ובין מוטאציות בשבעה גנים אחרים היה מתון יותר, עם עליה של כמעט כפליים בסיכון לסרטן שד בכללותו, אם כי הסיכון היה גבוה פי 3 עם מוטאציות TP53.

 

גודל ההשפעה של 12 הגנים בהם התמקדו החוקרים היה דומה בין נשים אירופאיות ואסיאתיות. שוב, הסיכון לסרטן שד חיובי לקולטנים לאסטרוגן היה גבוה יותר מפי שתיים באלו עם מוטאציות ATM או CHEK2. בנוכחות מוטאציות BARD1, BRCA1, BRCA2, PALB2, RAD51C ו-RAD51D תועד סיכון גבוה יותר לסרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן, בהשוואה לסיכון למחלה חיובית לקולטנים לאסטרוגן.

 

ממצאים אלו עשויים לסייע בהנחיית בדיקות סקר, כמו גם גישות למניעת ממאירות באמצעות ניתוח או טיפול תרופתי, בהתאם להנחיות הארציות.

 

New Eng J Med. Published online January 20, 2021

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני