בחולים עם תסמונת מטבולית, פעילות גופנית במשך שלושה חודשים מובילה לשיפור איכותי, אך לא כמותי, ברמות HDL (High Density Lipoprotein), כך עולה מתוצאות מחקר חדש. במילים אחרות, רמות HDL אינן עולות, אך חל שיפור בהרכב הליפופרוטאין ותפקודו.
הממצאים תומכים בהנחה לפיה ריכוז HDL בדם מעיד רק באופן חלקי על הסיכון הקרדיווסקולארי.
במטרה להבין את ההשפעה של פעילות גופנית על רמות HDL, החוקרים עקבו אחר 30 משתתפים בעלי אורח חיים סדנטרי, 20 מהם עם תסמונת מטבולית.
כל אחד מהמשתתפים ערך אימונים שכללו רכיבה על אופניים בעצימות בינונית המקבילה להליכה מהירה למשך שלושה חודשים. המשתתפים במחקר לא קיבלו הנחיות אודות דיאטה ספציפית,ולכן החוקרים לא יכלו לבחון את ההשפעות הבלתי-תלויות של פעילות גופנית.
לפני תכנית האימונים, בקבוצת המקרים רמות טריגליצרידים היו גבוהות יותר בהשוואה לביקורות, עם רמת HDL ממוצעת נמוכה יותר, ופעילות נמוכה יותר של Paraoxonase-1. לאחר תכנית האימונים, בקבוצת המקרים חלה עליה של 20% בשיא קליטת החמצן וירידה בלחץ הדם ובהיקף המותניים, אך רמות HDL ורמת הכולסטרול הכללי לא השתנו.
כמו כן, לאחר אימונים גופניים חלה עליה בפעילות Paraoxonase-1 למרות שלא הייתה גבוהה כמו בקבוצת הביקורת ושיפור ביכולת נוגדת החמצון של HDL.
יתרה מזאת, חלקיקי ה-HDL קלטו בזמינות גבוהה יותר חלקיקי כולסטרול לאחר פעילות גופנית, בדרגה הדומה לזו שבקבוצת הביקורות.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!