מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Oncology עולה כי שיעור גבוה כמעט פי ארבע של חולים עם סרטן מעי גס ורקטום חיובי ל-RAS ועם גרורות מוגבלות לכבד עברו ממצב מחלה לא-נתיחה למחלה נתיחה כאשר לטיפול הכימותרפי ניתנה תוספת טיפול ב-Bevacizumab (אווסטין).
בתקופה שבין אוקטובר 2013 ועד דצמבר 2017, חולים עם סרטן מעי גס ורקטום חיובי למוטאציית RAS ועם גרורות מוגבלות לכבד, חולקו באקראי למשלב mFOLFOX6 (Modified Fluorouracil, Leucovorin, Oxaliplatin) עם Bevacizumab, או לטיפול ב-mFOLFOX6 בלבד. הערכת אפשרות ניתוח של הגרורות לכבד נקבעה ע"י צוות רב-מקצועי מקומי.
תוצא הסיום העיקרי היה שיעור החולים בהם נרשם שינוי ממצב מחלה לא-נתיחה למחלה נתיחה. תוצאי סיום משניים כללו את תגובת הגידול, הישרדות ורעילות.
מדגם המחקר כלל 241 חולים, מהם 121 חולקו בקבוצת הטיפול המשולב ב-mFOLFOX6 עם Bevacizumab ו-120 חולים בקבוצת הטיפול ב-mFOLFOX6 בלבד. חציון משך המעקב עמד על 37.0 חודשים בכלל המדגם.
שיעורי כריתה מלאה של גרורות לכבד עמדו על 22.3% (27 מבין 121 חולים) בקבוצת הטיפול הכימותרפי עם Bevacizumab, בהשוואה ל-5.8% (7 מבין 120 חולים) בקבוצת הטיפול הכימותרפי בלבד, עם הבדל שהיה מובהק סטטיסטית (p<0.01).
בקרב חולים בקבוצת הטיפול המשולב תועדו שיעורי תגובה אובייקטיבית טובים יותר משמעותית (54.5% לעומת 36.7%, p<0.01), חציון הישרדות ללא-התקדמות ארוך יותר (9.5 לעומת 5.6 חודשים, p<0.01) וחציון הישרדות כוללת ארוכה יותר (25.7 לעומת 20.5 חודשים, p=0.03), בהשוואה לקבוצת הטיפול הכימותרפי בלבד.
תוספת Bevacizumab לטיפול כימותרפי לוותה בשכיחות גבוהה יותר של פרוטאינוריה (9.9% לעומת 3.3%, p=0.04) ויתר לחץ דם (8.3% לעומת 2.5%, p<0.05).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם סרטן מעי גס ורקטום עם מוטאציית RAS וגרורות לכבד, משלב Bevacizumab עם mFOLFOX6 הביא לעליה בשיעור הגרורות לכבד שהיו נתיחות, לצד שיפור שיעורי התגובה ושיעורי ההישרדות, בהשוואה לטיפול ב-mFOLFOX6 בלבד.
J Clin Oncol 2020
לידיעה ב-MedPage Today