בקרב חולים הנוטלים טיפול ארוך-טווח בגלוקוקורטיקואידים, טיפול בפרוליה (Denosumab) לווה בשיפור גדול יותר בצפיפות העצם בעמוד השדרה, בהשוואה לטיפול בפוסאלאן (Alendronate), כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Bone.
מדגם המחקר כלל 139 חולים שקיבלו טיפול ארוך-טווח בפרדניזולון (לפחות 2.5 מ"ג ביום, למשך שנה ומעלה). כל המשתתפים השלימו בירור למחלות אוטואימוניות דלקתיות. מחצית מהמשתתפים חולקו באקראי לטיפול בפרוליה במינון 60 מ"ג, כל שישה חודשים, כאשר המחצית השניה חולקה לטיפול בפוסאלאן במינון 70 מ"ג כל שבוע. פרט לשכיחות גבוהה יותר של מעשנים בקבוצת המטופלים בביספוספנטים, שתי הקבוצות היו דומות במאפייני הבסיס.
מרבית החולים (59%) לא קיבלו בעבר טיפול כנגד אוסטיאופורוזיס, כאשר היתר נטלו טיפול פומי בביספוספנטים.
לאחר 12 חודשים, השיפור בצפיפות העצם בעמוד השדרה המותני היה גדול יותר בקרב מטופלים בפרוליה, בהשוואה למטופלים בפוסאלאן (3.5% לעומת 2.5%, בהתאמה), עם ערכי צפיפות עצם גבוהים יותר משמעותית לאחר תקנון למדדי צפיפות עצם בתחילת המחקר, גיל, מין, גורמי סיכון לאוסטיאופורוזיס ומינון מצטבר של פרדניזולון (p=0.045).
ההבדלים בין הקבוצות בצפיפות העצם בכלל ירך ובצוואר ירך לא היו מובהקים סטטיסטית.
בקרב מטופלים בפרוליה תועדה ירידה גדולה יותר משמעותית ברמות P1NP בדם (53% לעומת 22%) וברמות Beta-CTX (57% לעומת 5.3%, בהתאמה) לאחר 12 חודשים.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים אקראיים וגדולים יותר, עם מעקב ארוך יותר, על-מנת לבחון את היעילות כנגד שברים והבטיחות של פרוליה בחולים עם אוסטיאופורוזיס על-רקע טיפול בסטרואידים.
Bone, online February 23, 2021
לידיעה במדסקייפ