למרות התקדמות לאחרונה בהבנה של ספונדילוארתריטיס אקסיאלי, עיכוב ממושך באבחנה עדיין נפוץ וחולים רבים בסיכון לפגיעה באיכות החיים ונזק בלתי-הפיך לעמוד השדרה, כך מדווחים חוקרים מאירופה במאמר שפורסם בכתב העת Rheumatology.
מטרת המחקר הייתה לזהות מדדים הקשורים עם עיכוב אבחנתי באבחנה של חולים עם ספונדילוארתריטיס אקסיאלי. לצורך כך, החוקרים אספו נתונים אודות 2,652 חולים מ-13 מדינות שלקחו חלק במאגר EMAS (European Map of Axial Spondyloarthritis). עיכוב אבחנתי חושב כהבדל בין גיל בעת האבחנה וגיל בעת הופעת תסמינים, על-פי דיווח המשתתפים. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין עיכוב אבחנתי ובין מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, כמו גם גורמים הקשורים במחלה.
החוקרים מדווחים כי בממוצע, נרשם עיכוב אבחנתי של 7.4 שנים עם הבדלים בין מדינות. המשתנים שנקשרו עם עיכוב אבחנתי ארוך יותר במודל הסופי כללו גיל צעיר בעת הופעת תסמינים (b= -0.26, רווח בר-סמך 95% של 0.28- עד 0.23-), נשים (b=1.34, רווח בר-סמך 95% של 0.73-1.96) והערכה ע"י מספר גדול יותר של אנשי צוות רפואי טרם האבחנה (b=1.19, רווח בר-סמך 95% של 0.95-1.43). הממצאים הצביעו על אינטראקציה משמעותית בין מין נשי ובין מספר אנשי הצוות הרפואי שבדקו את החולה טרם האבחנה.
עוד תועדה שונות רבה בעיכוב האבחנתי בין מדינות שונות ברחבי אירופה, כאשר העיכוב האבחנתי הארוך יותר (בממוצע) תועד בנורבגיה, שם העיכוב הממוצע באבחנה עמד על 10.6 שנים, בעוד שבבריטניה תועד העיכוב הקצר ביותר בזמן עד לאבחנה, כאשר עמד בממוצע על 2.6 שנים.
החוקרים כותבים כי חולים רבים עשויים לעבור בדיקות מיותרות ו/או פולשניות ולקבל טיפול שגוי למצבם, דבר אשר בסופו של דבר מלווה בפרוגנוזה גרועה יותר.
Rheumatology 2021
לידיעה ב-MedPage Today