מאמרי מערכת

הרהורים על המאבק בין אלטרואיזם ואגואיזם ומחלת פרקינסון/מאמר אורח ד'ר אריאל אריאלי

02/10/2008

 הקדמה                   

באחת הפגישות של קבוצת התמיכה שנערכה באזור השרון, ביטא אחד המשתתפים, איש ציבור מפורסם בשעתו, בחריפות, את דעתו שניסיונו בחיים מראה לו שהיחסים בין בני האדם  מושתתים אך ורק ע"י העיקרון "אדם לאדם – זאב". לדבריו, חבריו מהעבר מתייחסים אליו כיום, בגלל מחלת הפרקינסון, בהשפלה ובזלזול ושמחים לאידו.

התעורר ויכוח בין חברי קבוצת התמיכה. רבים סיפרו שניסיונם שונה. אמנם, לעיתים נדירות גם הם חשים תחושה דומה, אך לרוב תגובת החברים אליהם שונה בתכלית – יש הרבה גילויים של רצון לעזור, וביטויים של חסד, חמלה ועידוד.

הויכוח הנ"ל הביא אותי לניסיון להסביר את התופעה והפנה אותי לספרות המקצועית. תוך כדי כך, ראיתי באקראי סרט תיעודי בו נהג לכוד במכונית העולה בלהבות. נהג אחר שחלף על פני המכונית, עצר, ומבלי לחשוב זינק לתוך הלהבות וגרר את הנהג הלכוד. רק לאחר שחזר לביתו נתן לעצמו דין וחשבון שסיכן את חייו כדי להציל אדם שאיננו מכיר כלל, ואז הגיב בחרדה רבה.

 

ברצוני להביא במאמר זה את התפישות הקיימות לקונפליקט בין אלטרואיזם לאגואיזם:

-          אצל הפילוסופים

-          אצל הפסיכיאטרים והפסיכולוגים

-          אצל חוקרי המוח

-          ולבסוף, ברצוני לקשור את העובדות הנ"ל למחלת פרקינסון ולאישיות המאפיינת את חולי הפרקינסון.

 

א.      התייחסות הפילוסופים

מאז שהכריז רבי עקיבא על הציווי "ואהבת לרעך כמוך", כלומר, השתדל לדבוק באלטרואיזם, מתלבטים טובי הפילוסופים, בכל הדורות עד ימינו אנו, בסוגיה זו.

שתי שאלות נכבדות צפות ועולות מייד בהקשר לכך. אחת – האם קיימת בפועל התנהגות אלטרואיסטית, או שאלטרואיזם אינו אלא אידיאה אצילית, משאלת לב שלעולם איננה ניתנת להגשמה.

את המונח "אלטרואיזם" קבע במאה ה-19 Auguste Cumte  ופירושו "אהבה מופרזת את הזולת , נכונות להקריב את טובתו ואושרו הפרטי, ואפילו את חייו , למען זולתו".

השאלה השנייה הנה, האם אפשר לחנך אדם להיות אלטרואיסט, או שאלטרואיזם הנו תכונה מולדת.

ניתן לחלק את הפילוסופים לשני מחנות, ביחס לשתי השאלות – לאופטימיסטים ולפסימיסטים:

דומה שJean Jack Rousseux- , ואחריו כל האוטופיסטים הצרפתים של המאה ה-18, היו האופטימיים ביותר מבין הפילוסופים. הם טענו שהאדם נולד טוב, ונפשו הנה כלוח חלק, "טאבולה ראסה", ושחינוך הומני לערכים, כשהערך הנאצל ביותר הנו להושיט יד לזולתך ולסייע לו במצוקתו, יכול לטפח ילדים שלכשיתבגרו ייהפכו לאנשים אמפטיים ואלטרואיסטים. לדבריהם, החינוך חייב להיעשות בחיק הטבע, בחופשיות, בניגוד לחינוך הסכולסטי השכיח בעיר.

רוסו טבע גם את המונח – "הפרא האציל" – אותו אדם פרימיטיבי, תמים וטוב, שרק הרכוש , הציויליזציה והממשל, משחיתים אותו.

מאידך, מעבר לתעלה, היו פחות רומנטיים ויותר מעשיים. הפילוסופים האנגליים, כמו תומס הובס בן המאה ה-18,  והרברט ספנסר באמצע המאה ה-19 (בן תקופתו של דרווין), גרסו שהעולם נברא לתועלת האדם ועליו לעשות את המקסימום כדי לנצל את העולם לטובתו, כלומר, לטפח את האגואיזם שלו, וכל הדרכים כשרות לכך. הובס לא האמין שקיים בכלל מושג כזה כמו רגש אלטרואיסטי טהור, נקי מאגואיזם, אפילו לא כמחשבה בלבד. "כאשר אני תורם שילינג לקבצן אומלל" – כך התבטא פעם – "יש במעשה זה הרבה מן האגואיזם, מאחר שהמעשה גורם לי הרגשה טובה!"

 

בכך אפשר להכליל גם את התרומות בכלל ואת ההתנדבויות בפרט – כולן יכולות להיחשב כאגואיסטיות, באשר הן תורמות קודם כל לתחושה טובה או לרווח מסוים למתנדב. (ראה להלן).

 

מעניינת, מבחינה זו, דעתו של דרווין, אבי חוק "הברירה הטבעית " בעולם החי , הכולל גם את המין האנושי. חוק זה קובע שבטבע על החזק להשמיד את מתחריו החלשים, בכך הוא מעביר את תכונותיו החזקות לצאצאיו, באמצעות התורשה. דרווין שהיה אדם מוסרי מאוד, קבל מרה על חוקי הטבע האכזריים שהוא עצמו גילה.(1). עובדה זו המריצה אותו לכתוב מאמר נוסף בשם "על הבעת רגשות אצל האדם ואצל בעלי החיים" (2), שבו טען שקיים גם רגש אלטרואיסטי בעולם החי וגם אצל  בני-האדם, העובר בתורשה. האלטרואיזם היה חשוב מאוד  לאדם בשחר ההיסטוריה, כדי לשרוד, מאחר שהוא איחד אנשים לקבוצות כדי להיאבק יחד בחיות ענקיות ובאיתני הטבע.

אשר לימינו אנו, האופטימיסטים הבלתי נלאים, הנלחמים להוכיח ש"יצר לב האדם הנו טוב מנעוריו", הנם Matt Ridle  ו – Daniel Golman , שניהם כתבו ספרים(3,4), להוכיח את דעתם בנידון.

 

ב.      התייחסות הפסיכיאטרים והפסיכולוגים

גם אצל גדולי ומעצבי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה המודרנית, חלוקות הדעות.

Bluiler , אחד מגדולי הפסיכיאטריה המודרנית, אשר תיאר והגדיר לראשונה את מחלת הסכיזופרניה, טען שקיימים אינסטינקטים אתיים (אלטרואיסטיים) אצל כל אדם ואדם (5). לעומתו, פרויד(6 (היה הרבה יותר פסימי. לדעתו, הילד הוא באופן מוחלט אגואיסטי, הוא מרגיש שיש צורך לספק את צרכיו באופן מיידי. האלטרואיזם אצלו הנו תולדה של לחץ חברתי וסביבתי. ואם ישנה כבר התנהגות אלטרואיסטית

אצל מאן דהו היא תמיד משנית להתנהגות האגואיסטית.

 

למעשה, בקרבו של כל אדם ואדם מתרוצצים שני כוחות, שני וקטורים, אגואיסטי ואלטרואיסטי, המושכים כל אחד בעוצמה, לכיוון שלו..אין זה מפתיע,הרי כל ההתנהגות האנושית בנויה על ניגודים. אם תרצה,המאבק בין שני  הכוחות בעלי העוצמה האלה  הנו המאבק בין האדם לבין מצפונו (בעגה הפסיכיאטרית המאבק נקרא " מאבק בין "אגו" ל"סופר אגו"). עוצמתו של המאבק תלויה במבנה אישיותו של הפרט - ככל שהוא בעל מבנה אישיות כפייתית וחרדתית יותר, יהיה מאבקו קשה יותר.  

 הנקלע למאבק זה , חש בקרבו בתחושות  סובייקטיביות בלתי נעימות  בעוצמות שונות- החל מ"ממשהו מסריח בממלכת דנמרק" וכלה בדיכאון מלווה בהפרעות קשות בשינה, ברגשי אשמה מאמללים ולעיתים אפילו מחשבות התאבדות.

 

אך לא רק הלך נפש דיכאוני או "אני עליון" נוקשה הם עילה למאבק הנ"ל.

" לכל אדם יש נפש שאיננה מסוגלת לראות בסבלם של אחרים, וכך, כשאנו שומעים בכי של ילד קטן, אוטומטית אנו מתכוננים לחוש לעזרתו" – דברי החכם הסיני ,מנג-צה,  לפני 2400 שנה. כלומר, רגש החמלה קיים אצלנו מראש. כאשר הוא מגורה הוא מופעל אוטומטית ומפעיל מייד את המערכת המוטורית ובצורה זו הוא הופך מתהליך רגשי לתהליך מוטורי. (שים לב לקשר המילים  MOTION EMOTION

רגש – פעולה ).

 

כדי לקבל מושג עד כמה אלטרואיזם קיים בפועל אצל הבריות, נעשה מבחן מעניין באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב, הנקרא "השומרוני הטוב" (7):

 מדובר בשומרוני שדהר על חמורו. בשולי הדרך שכב קשיש שהושיט את ידו לעזרה. השומרוני עצר את דהירתו כדי להגיש עזרתו לקשיש..     קבוצה של 40 סטודנטים, בחורים ובחורות, ישבו והתכוננו  למבחן בנושא זה של ה"שומרוני הטוב". הבוחנים שלהם נמצאו בבית אחר. היה עליהם לעבור במסדרון ארוך כדי להגיע אל הבוחנים. באחד החדרים ,שדלתו הייתה פתוחה, נראה קשיש במצב גרוע שזעק לעזרה. רק 16 סטודנטים נעצרו לעזור לו. כשנשאלו 24 הסטודנטים האחרים מדוע לא עצרו להגיש עזרה נתנו הרבה הסברים. רובם טענו שלא היה להם זמן להיעצר ולעזור כי פחדו לאחר למבחן.......

 

ג.       התייחסות חוקרי המוח.

בעשרים השנים האחרונות , ובעיקר מאז תחילת המאה ה-21, עקב השימוש הרב שנעשה באמצעי הדמיה מחד, ושיתוף פעולה אמיץ יותר בין נירולוגים ופסיכולוגים מאידך, נתגלו תגליות חדישות בחקר המוח, בחלקן מהפכניות, אשר היה בכוחן לשנות אפילו אצל חלק גדול מהחוקרים, את תפישתם כיצד פועל המוח.

במאמר הנוכחי אציין אך ורק את התגליות שיש להן קשר לנושא שלנו. דהיינו, למאבק בין אלטרואיזם לאגואיזם. לקורא שיחפוץ לקבל פרטים מלאים יותר על תגליות אלה, אני ממליץ על שלושה ספרים שפרסם ד"ר דניאל גולמן ושכבר תורגמו לעברית: "האינטליגנציה הרגשית" (4),  "האיטליגנציה החברתית"(7), וכן, ספר נוסף ,"רגשות הרסניים ואיך נוכל להתגבר עליהם",(8) שהינו סקירה מרתקת על סמינריון שנערך בהודו בשנת 2000 ובו נפגשו טובי חוקרי המוח בעולם עם הדלאי לאמה ועמיתיו.

 

התגליות הקשורות לענייננו הן:

1.      הפעילות האינטגרטיבית של כל חלקי המוח.

עד לפני מספר שנים, סברו החוקרים שאזורים מיוחדים, המוגדרים היטב מבחינה אנטומית, משמשים מרכזים באופן בלעדי לפעילות מנטלית מוגדרת של המוח.

כך, למשל, קליפת המוח הקדמית ( הפרה-פרונטלית) נחשבה להיות המרכז הבלעדי האחראי על ויסות פעילות החשיבה  - קוגניציה – כמו תבונה, שיפוט, זיכרון. בעוד שהאזור הפנימי יותר של המוח (האזור הלימבי המכיל את ההיפוטלמוס, האמיגדלה, ההיפוקמפוס  ועוד אזורים חשובים נוספים), נחשב למרכז הבלעדי לויסות תהליכי הרגש.

התגליות האחרונות הראו שאין הדבר כך.

ראשית, נתברר שפעילות המוח המתפשטת על ידי מעגלים עצביים- חשמליים, תופשת את כל שטחי המוח, וגם אזורים הרחוקים מאוד מהמרכזים משתתפים בתהליכים המנטליים המורכבים (אם כי עוצמתם שונה).

2.שנית, נתברר שלקליפת המוח הפרה פרונטלית יש גם תפקיד חשוב ביותר בוויסות תהליכי הרגש! כך גם נתברר שלאזור הלימבי יש תפקיד חשוב מאוד בוויסות תהליכי החשיבה.

בתווך, כלומר באזור המקשר את המערכת הלימבית עם קליפת המוח הפרה-פרונטלית, נמצאת רשת מסועפת של מאות מיליונים של תאי עצב (נוירונים) המחברים רגשות, מחשבות, תודעה ותחושות, בעת ובעונה אחת.

דניאל גולמן זוקף את השינוי הרדיקלי הזה בתפישה, בעיקר לנחישותו ופועלו של פרופ' ריצ'רד דוידסון.

עוד בשנות ה-70 של המאה ה-20, בהיותו חוקר מוח זוטר, התעניין ד"ר דוידסון בתהליכי הרגש והשפעת המוח על תהליכים אלו. זאת ועוד, הוא חזר וטען שלקליפת המוח הפרה-פרונטלית יש תפקיד מרכזי בוויסות תהליכי הרגש.

הייתה זו תקופת "הביהביוריסטים הקוגניטיביים" בפסיכולוגיה. הכל התעניינו בחקר מנגנוני התודעה (קוגניציה) ודחקו את רגלם של המעטים שהתעניינו בחקר תהליכי הרגש. ד"ר דוידסון גם החשיב מאוד את האינפורמציות המתקבלות מחוויות סובייקטיביות, בעוד שהחוקרים האחרים טענו שבמדע נחקרות רק עובדות אובייקטיביות. קולו של ד"ר דוידסון היה "קול קורא במדבר" במשך יותר מ-10 שנים, עד שסוף-סוף הצליח לשכנע את עמיתיו. כיום פרופ' דוידסון מנהל את אחת מהמעבדות הגדולות בעולם בויסקונסין, ארצות הברית, וחולש על תקציבי מחקר של עשרות מיליונים.

 

 

3.גמישותו של המוח - נירופלסטיקה

אחת התגליות המפתיעות של השנים האחרונות היא מסוגלותה של רקמת המוח להשתנות  בעקבות  סיבות פיזיות שונות, אך גם בעקבות החוויות הרגשיות שאנו חווים. האזור הלימבי הוא הגמיש ביותר. כאשר אנו חשים הרגשה טובה  האמיגדלה (בלוטת השקד) שגודלה   1.5 סמ"ר מתרחבת, וכשאנו שרויים בדיכאון היא מתכווצת,  ושוב  היא מתרחבת לאחר מתן  תרופות אנטי דפרסיביות מתאימות.(7).

מדענים  אחרים מדגישים את השפעת מצב הרוח גם על ההיפוקמפוס. ההיפוקמפוס  הנו דמוי קרן צרה וארוכה, כסנטימטר, הנמצא מייד מאחורי בלוטת השקד. הוא אחראי על הזיכרון הפעיל . קרבת שני האברים הללו זה לזה יוצרת ביניהם שתוף פעולה ומוסיפה נופך מיוחד בקשר לזיכרון. והרי דוגמא-

אני הולך ברחוב ופוגש באדם  שכבר נפגשתי בו פעם : ההיפוקמפוס מוסר לי מיד דו"ח מפורט על אודותיו, בלוטת השקד, לעומת זאת, מזכירה לי שהאווירה בפגישה האחרונה הייתה מאד טעונה בינינו ומוטב שלא אתמהמה ואסתלק מהמקום בהקדם. כלומר, בלוטת השקד מוסיפה לזיכרון הפעיל את  המשמעות הרגשית.(9).

 

 

4. החיפוש אחרי הגן האלטרואיסטי

העובדה שקיימת התנהגות אלטרואיסטית בעולם החי ואצל בני האדם, מביכה מאוד את חוקרי המוח, בעיקר את הביולוגים ההתפתחותיים, מאחר שהיא סותרת את חוקי היסוד של האבולוציה המושתתים על עיקרון של התנהגות אגרסיבית תחרותית. על כן, נעשה בשנים האחרונות וגם כיום, מאמץ מחקרי נרחב לזהות את הגן האלטרואיסטי, כדי להבין על ידי כך את הסתירה הנ"ל. קבוצות רבות של חוקרי מוח מעורבות בכך,כמו(10,11). עד כה

לא נשאו מאמצים אלו פרי, אם כי, נתגלו נתונים חלקיים הקושרים את ההתנהגות האלטרואיסטית לשני גנים המפקחים על הקולטנים (רספטורים) D4  ו  D5של דופמין).    10) R.Bacher-Mekman ) וחבריו מצאו גם שיש מקדם  סטטיסטי מובהק בין התנהגות נדיבה לבין " מערכת העידוד והתגמול"      systeman and pleasure reward  (על מערכת העידוד ראה    13). עובדה אחרונה זו מסבירה מדוע חשים הרגשה טובה של התעלות לאחר "מעשה טוב".

 

5."המוח החברתי"

בין התגליות החדשניות והמפתיעות בחקר המוח הנו "המוח החברתי". מסתבר שהמוח שלנו ערוך ומוכן להיות מקושר ומשודר עם מוחו של אדם אחר  מקדמת  דנא.

הוא עושה זאת בעזרתם של תאים מיוחדים הנקראים "תאי מראה"(12).   תאים אלו הם בעלי צורה שונה מתאי המוח הרגילים ומטרתם לעזור לקשר שבין שני אנשים:-
מסתבר שכאשר שני אנשים שקועים בשיחה ובעיקר כאשר יש "כימיה
   טובה" ביניהם, הם ,מבלי משים, מחקים זה את זה בתנועותיהם ובקולותיהם , דבר המגביר את האינטראקציה החיובית ביניהם. ולא זו בלבד, תאי המראה נמצאים בכל חלקי המוח. הם לא רק עוזרים לנו לחקות את איש שיחנו, אלא גם "לחוש" אותו, להבין את כוונותיו, את משמעות תנועותיו, ולחוות את חוויותיו באמצעות האמפטיה, כאילו היו אלה  החוויות שלנו.
 

 

ד.מן הים הכללי וקצת משלי

כאמור ,פרופ' ריצארד דוידסון החשיב מאוד את התיאור הסובייקטיבי של המטופלים שלו. כמו כן, מחשיבים  זאת גם כיום  מספר נוירולוגים, וביניהם  פרופ' גלעדי. בשיחות פרטיות  עמו הבטחתי לו שאכתוב על תחושותי הסובייקטיביות.

אני בן 77, חולה בפרקינסון כ-20 שנה. הסימפטומים העיקריים אצלי הם נוקשות ואיטיות. .אני סובל ממצבי on off כמעט כל יום. מצבי ה-off נמשכים אצלי בין 1-4 שעות, לפעמים בלוויית קיפאון. כמו אצל רבים מחברי, כל התרגזות או התרגשות, אפילו זעירה, מגבירים את סימני המחלה.

 מאידך, ישנן תופעות שגיליתי אצלי  ושנמסרו לי גם ע"י כמה מחברי בעמותה -  בזמן שאני חש רווחה מרובה או שמחה מיוחדת, נעלמים הסימפטומים כליל, לפעמים למשך מספר ימים. מצבי השמחה והרווחה מופיעים אצלי בעקבות -

-          פגישה עם חברים טובים, שבחברתם אני מרגיש מקובל ומוערך.

-          כאשר אני מתגבר על הפרפקציוניזם שלי ומצליח לכתוב משהו מוצלח.

-          טיול מוצלח.

-          כל מעשה טוב שבעקבותיו  אני חש תחושה של " התעלות".

דבר נוסף – עוד טרם חליתי במחלת פרקינסון  הייתי אדם די חרד . איזנתי את תחושת החרדה בעבודתי המקצועית כמנהל מרפאה   ובעיקר כפסיכותרפיסט.

 דרך נוספת לאזן את תחושותי הייתה דרך ההתנדבות. כך למשל, לאחר אסון מעלות, הקמתי שם מרפאה פסיכיאטרית ועבדתי בה אחת לשבועיים בהתנדבות, במשך שבע שנים.

אומץ לב אינו בין סגולותי המיוחדות. למרות זאת, במלחמת יום כיפור , כאשר הייתי שקוע יום ולילה בטיפול במאות חיילים שסבלו מנירוזה פוסט טראומתית חריפה כתוצאה מהמלחמה, לא חשתי שום פחד, על אף שידעתי שהמתקן היה מטווח ללא הרף ע"י האויב.

 

ה.המאבק בין אגואיזם ואלטרואיזם והקשר שלו למחלת פרקינסון

 

מספר פעמים הצטלב במאמר זה נושא המאבק בין אגואיזם לאלטרואיזם עם מחלת פרקינסון.

1.התנדבות ואלטרואיזם.

 כאמור,מבנה אישיותו של חולה הפרקינסון הוא לרוב עם קוים כפייתיים, הווה אומר, אישיות פרפקציוניסטית הסובלת ממחשבות אשם מרובות ולעיתים תכופות נמצאת במאבק עם מצפונה. אחת הדרכים היעילות להשקיט את מצפונו ולחוש רווחה מחדש היא דרך ההתנדבות. כדי לאזן את כוחותיו הפנימיים הוא נקלע הרבה פעמים למעשים אלטרואיסטים מוגזמים ומוותר על צרכיו האישיים.

הרווח של המתנדב לא מסתיים רק בהרגעת המצפון, המעשה הנדיב מתקבל באהדה ע"י החברה והוא זוכה גם בפרסום (ויסלחו לי כל "הנותנים בסתר").

מלבד זאת, הוא מתקבל באהדה גם על ידי איזו שהיא  מערכת מנטלית פנימית הקשורה קשר אמיץ עם "מערכת העידוד והתגמול". מערכת זו גומלת למתנדב בכך שהיא מדרבנת את התאים הדופמינרגים להפריש יותר דופמין. הפרשת הדופמין הנוספת מעניקה למתנדב את הרגשת הרווחה .

 

כל מתנדב יכול לומר שקיבל ממעשה ההתנדבות  שלו יותר מאשר נדב.

כל אלו שעוברים חוויה של אלטרואיזם צדים במכה אחת שתי ציפורים - הם גם חשים הרגשת "התעלות" וגם, במידה שיש להם בעיות גופניות, יחושו הקלה בסימפטומים.

 

הדבר  בולט בעיקר אצל חולי הפרקינסון, היכולים לחוש שחרור ממצבי off אפילו למשך מספר ימים. ואין זה דבר של מה בכך!

אשר לעובדה שאין המעשה הטוב משוחרר מאגואיזם  - למי איכפת.? "אין בודקים

בציציות המתנדב", במיוחד כשהכל מרוצים.

 

העובדה שהמוח הנו גמיש ומגיב בשינוי הרקמה שלו בעקבות תחושה של מעשה אלטרואיסטי, מצביעה על כך,שהתאים מפרישי הדופמין לא חוסלו  ומסוגלים לחזור לאיתנם ולהפריש את ההורמון. וכמו כן, דבר זה מוכיח שהתנהגותו של האדם ניתנת לשינוי ע"י חינוך. אפשר לחנך אדם לנדיבות , כמובן אם יש לו מוטיבציה לכך.

(אגב מבחינה פיזיולוגית , גם המוטיבציה קשורה להפרשת דופמין!)

 

הדוגמה היפה ביותר לנדיבות ואלטרואיזם הנה תמיכתם של בני הזוג, בעיקר הנשים, בחולי הפרקינסון. הנשים הללו מוותרות על חלק נכבד מאיכות חייהן, מהתפתחותן המקצועית והאישית , ולפעמים על בריאותן, על מנת לתמוך בבן זוגן החולה.

 

 

 

 

סיכום

מהי התשובה שאפשר לתת לחבר הקבוצה שטען שהיחסים בין הבריות מושתתים אך ורק על העיקרון "אדם לאדם  זאב"?

 לאחר הסקירה המוצגת כאן, אפשר לענות לו שהוא צדק רק באופן חלקי. טענתו דומה למי לרואה רק את הצד האפל והקר של הירח, בעוד שאפשר לראות שקיים גם צד שני, שהוא מלא אור וחום. ואפילו, גם בצד האפל והקר מופיעות מדי פעם בפעם  במפתיע נגוהות של אור.

 

 

ספרות

 

  1. רנדל קיינס , "הקופסה של אנני – צ'רלס דרווין, בתו ותורת האבולוציה", הוצאת כתר. 2005 .
  2. צ'רלס דרווין, "על הבעת רגשות אצל האדם ואצל בעלי החיים".
  3. Matt Ridle , "מוצא המידות הטובות", הוצאת זמורה ביתן, תורגם לעברית 2000 .
  4. דניאל גולמן, "אינטליגנציה רגשית", הוצאת מטב, תורגם לעברית 1995 .
  5.  Text Book of Psychiatry, Macmillan, N.Y. 1930,Bluiler E

6  - Freud S, The Basic Writings of Sigmond Freud, Random House,N.Y. 1938

7.דניאל גולמן – "אינטליגנציה חברתית", הוצאת ידיעות אחרונות, תורגם לעברית 2006 .

8.דניאל גולמן – "רגשות הרסניים-איך נוכל להתגבר עליהם?" הוצאת מודן, תורגם לעברית 2005 .

9.על פי ספרו של Ledoux J    - The Emotional Brain, Touchston

Book,1996

10.Bachner Melman.R, Gritseko. I et.al.Dopaminergic Polymorphisms associated with self-report measures of human altruism: a fresh phenotype for the dopamine D4 receptor. Molecular Psychiatry 10,333,2005.

158, 1052,2001.11.Faraone Sv,Doyle Ae et.al..Am.J. Psyc

12. Giacomo Rizzolatti and Laila Craighero. The Mirror-Neuron System,Annual Review of Neuroscience, 27,169,2004

13.אריאלי. א. "הרקע הנפשי של מחלת פרקינסון – תיאוריה יישומית", עמיתים, גיליון 25, 20 , 2007.

 

   

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני