אירועי דחק אימהי או דיכאון במהלך ההיריון מלווים בסיכון מוגבר לשינויים בגנים של השליה, העלולים להוביל להפרעה בהתפתחות מוח העובר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Epigenomics.
השינויים האפיגנטיים עליהם מדווחים החוקרים ממוקמים סמוך לגנים בעלי חשיבות בהתפתחות המוח, כך שקיים הסבר ביולוגי אפשרי לסיבה בגינה ילדים לאימהות עם דיכאון במהלך ההיריון מצויים בסיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות.
החוקרים ערכו ניתוח גנטי שכלל 301 נשים הרות שלקחו חלק במחקר קודם. המשתתפות השיבו לשאלונים להערכת רמת הדחק ודיכאון לאורך ההריונות וסיפקו דגימות שליה לאחר הלידה לצרכיי מחקר. בנוסף, הן השלימו הערכה בשש תקופות במהלך ההיריון, כאשר ההערכה הראשונית נערכה בגיל היריון של בין 8 שבועות ועד 13 שבועות ו-6 ימים וחמשת ביקורי המעקב לאחר מכן נערכו בין השבועות 14 עד 27 ו-6 ימים; 23 עד 31 שבועות ו-6 ימים; 29 עד 35 שבועות ו-5 ימים; 33 עד 39 שבועות ו-6 ימים; 37 עד 43 שבועות ו-3 ימים.
החוקרים מסבירים כי המאפיין הייחודי של המחקר הוא היכולת שלהם להשלים הערכה לדיכאון אימהי ודחק בכל טרימסטר בהיריון ולבחון אם מועד הדיכאון/דחק היה בעל חשיבות.
מהנתונים עולה כי מרבית שינויי המתילציה בשליה נקשרו עם דיכאון אימהי במהלך הטרימסטר השישי, ממצא סביר ביולוגית מאחר וההתפתחות המשמעותית וההבשלה של המוח מתרחבים לאורך ההיריון ובמהלך הינקות.
הממצאים מעידים על קשר בין היסטוריה של דחק ובין שינויי מתילציה בשני אתרי דנ"א בשליה והיסטוריה של דיכאון נקשרה עם שינויים ב-16 אתרי דנ"א בשליה. מבין השינויים שנקשרו עם דיכאון, שניים היו בסמוך לגנים שנקשרו עם התפתחות המוח, רמז לקשר אפשרי בין היסטוריה של דיכאון אימהי ובין המצב הנפשי של הילד בטווח הארוך.
נכון להיום, אין סמנים להערכת חשיפה עוברית לדיכאון בשלבים חשובים של התפתחות המוח. לאור זאת, דרושים מחקרים נוספים להבנת המאפיינים המולקולאריים של השליה העשויים לסייע בפיתוח סמנים לזיהוי ילדים שנחשפו לדיכאון אימהי במהלך החיים העובריים ועל-כן עלולים להיות בסיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות.
Epigenomics 2021
לידיעה ב-Healio