חדשות

התועלת של המשך טיפול ב-Ixekizumab לאחר השגת פעילות מחלה מינימאלית בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית (Arthritis & Rheumatology)

14/08/2021

 

במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis & Rheumatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה עדיפות להמשך טיפול ב- Ixekizumab (טאלץ) בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית שהשיגו פעילות מחלה מינימאלית ולא קיבלו טיפול ביולוגי קודם. טיפול חוזר ב- Ixekizumab לאחר הישנות עשוי להשיב את האיזון.

 

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של הפסקת Ixekizumab בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית בהם הושגה פעילות מחלה מינימאלית לאחר טיפול בתווית-פתוחה ב- Ixekizumab.

 

מחקר SPIRIT-P3 היה מחקר רב-מרכזי, אקראי, כפל-סמיות, שכלל מבוגרים עם דלקת מפרקים פסוריאטית, אשר לא קיבלו טיפול ביולוגי קודם. כל המשתתפים החלו בטיפול בתווית-פתוחה ב- Ixekizumab למשך 36 שבועות, כאשר חולים בהם הושגה פעילות מחלה מינימאלית למשך למעלה שלושה חודשים עוקבים חולקו באקראי בין שבועות 36 ו-64 להפסקת טיפול ב- Ixekizumab (פלסבו) או המשך הטיפול הפעיל (Ixekizumab) כל שבועיים עד לשבוע 104.

 

תוצא היעילות העיקרי היה מרווח הזמן עד להישנות (אובדן פעילות מחלה מינימאלית). חולים בהם תועדה הישנות מחלה טופלו שוב ב- Ixekizumabכל שבועיים עד לשבוע 104.

 

מדגם המחקר כלל 394 חולים שקיבלו טיפול ב- Ixekizumab בתווית-פתוחה. מבין אלו, 158 חולים (40%) השיגו פעילות מחלה מינימאלית וחולקו באקראי להפסקת Ixekizumab (79 חולים) או המשך טיפול פעיל (79 חולים).

 

הישנות מחלה תועדה מהר יותר עם הפסקת טיפול, בהשוואה למקרים בהם לא הופסק הטיפול ב- Ixekizumab (חציון של 22.3 שבועות לאחר הפסקת טיפול, חציון טרם נקבע עם המשך Ixekizumab; p<0.0001).

 

הישנות מחלה תועדה ב-67 חולים (85%) בזרוע הפלסבו, לעומת 30 חולים (38%) בזרוע ההתערבות. חציון מרווח הזמן עד להשגה פעילות מחלה מינימאלית שוב עם טיפול חוזר עמד על 4.1 שבועות; ב-64 מבין 67 חולים (96%) בהם תועדה הישנות מחלה עם הפסקת טיפול, פעילות מחלה מינימאלית הושגה שוב עם טיפול חוזר.

 

בטיחות הטיפול תאמה לפרופיל הבטיחות הידוע של Ixekizumab.

 

ממצאי המחקר תומכים בהמשך טיפול ב- Ixekizumab בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית גם לאחר השגת פעילות מחלה מינימאלית.

 

Arthritis & Rheumatology 2021

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני