מאמרי מערכת

טייבסו- פרוסטציקלין באינהלציה לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי/מאמר אורח מאת ד''ר אמליה חרדאק

11/01/2016

יתר לחץ דם ריאתי אינו ניתן לריפוי, אך שיעורי ההישרדות השתפרו מעט בשנים האחרונות הודות לטיפולים המיועדים למחלה זו1. פרוסטציקלין (PGI2) מופרש על ידי תאי האנדותל, והשפעותיו כוללות הרפיית שריר חלק ועיכוב פרוליפרציית תאי שריר חלק. חסר פרוסטציקלין הוא אחד מהגורמים העיקריים התורמים לשינויים המבניים בכלי הדם העורקיים, לגדילה בלתי מבוקרת (פרוליפרציה) של תאי כלי דם עורקיים ולחסימת כלי הדם העורקיים המובילים לריאות. שינוי מבני זה גורם ללחץ מוגבר בכלי דם עורקיים ולעלייה בתנגודת ריאתית. תכשירים פרוסטונואידים מחליפים את הפרוסטציקלין הטבעי החסר בחולי יתר לחץ דם ריאתי. פרוסטציקלין הניתן דרך הוריד (פרנטרלי) נחשב הטיפול הפוטנטי ביותר ומקובל בחולים עם מחלה מתקדמת. תכשירים אלה ניתנים לטווח ארוך באמצעות עירוי, תוך-ורידי או תת-עורי, ובשנים האחרונות זמינים גם באינהלציה.

 טייבסו שהוא פרוסטציקלין באינהלציה מיועד לחולים עם מחלה מתקדמת בדרגה תפקודית של NYHA III (סולם New York Heart Association).2 אחד היתרונות של פרוסטציקלין באינהלציה הינו שחרור התרופה ישירות לריאות, מה שמפחית ספיגה סיסטמית.3

יעילות קלינית של טרפרוסטיניל באינהלציה

התרופה - טרפרוסטיניל באינהלציה (Tyvaso) אושרה לראשונה על ידי ה- FDA בשנת 2009 על בסיס המחקר החשוב TRIUMPH. במחקר זה השתתפו 235 חולים שטופלו באותו זמן במינונים יציבים של  Bosentanאו Sildenafil. הנבדקים קיבלו באקראי תוספת טייבסו עד למינון מקסימלי של 54 מק"ג (9 שאיפות), 4 פעמים ביום, או תוספת פלסבו. התוצא העיקרי היה שיפור ב-  6MWDבשבוע 12 של הטיפול. 72% מהנבדקים בקבוצת טייבסו קיבלו את המינון המקסימלי של טייבסו בשבוע השני למחקר.  הוספת טייבסו לטיפול שיפרה את מדד 6MWD כבר בשבוע 6 ב- 19 מטרים (p=0.0001). לאחר 12 שבועות מדד 6MWD השתפר ב- 20 מטרים ומעלה אצל 52% מהנבדקים (p=0.0004), כשבקרב 31% נצפה שיפור של 50 מטרים מנקודת ההתחלה. השיפור מנקודת ההתחלה בקבוצת פלסבו בשבוע 12 היה 14 מטרים בלבד. כמו כן, נראה שיפור גם במדדי איכות החיים ובמדדNT Pro-BNP 4. במחקר המשך, תווית פתוחה, אותו סיימו 122 נבדקים, המשיכו החולים בטיפול ( Bosentanאו Sildenafil בשילוב עם טייבסו באינהלציה). תוצאות המחקר הראו שיעור הישרדות של 90% בקרב הנבדקים שסיימו טיפול של שנתיים בטייבסו. כמו כן, נמצא כי בקרב 90% מהמטופלים נשמר או השתפר תפקוד NYHA מנקודת ההתחלה.3

 טיפול פרוסטצקילין באינהלציה – האם ניתן לשפר נוחות והיענות לטיפול?

אילופרוסט (Iloprost : Ventavis ) באינהלציה היא תרופה נוספת המהווה חלופה טיפולית לפרוסטצקילין הניתן בעירוי, בחולים המתאימים. במחקר שבדק מהי השפעת מעבר מהיר מאילופרוסט לטייבסו, נמצא שהמעבר לטייבסו הינו בטוח – תפקוד המטופלים נשאר זהה או השתפר אצל 96% מהנבדקים. יתר על כן, המעבר לטייבסו הפחית את זמן הטיפול היומי ב- 68%, ובכך נחסך זמן ממוצע של 1.4 שעות ביום. המעבר לטייבסו הביא לשיפור משמעותי באיכות חיי המטופלים ולשביעות רצונם מהטיפול. ממצאי המחקר מוכיחים כי טייבסו הינו טיפול נוח יותר, המשפר יעילות קלינית ואת היענות הנבדקים לטיפול.5

היבטים מעשיים בטיפול בטייבסו

הנתונים העולים מן המחקרים הקליניים מצביעים על כך כי יתרונות מתן טייבסו מאפשרים להפחית את הזמן הנדרש לטיפול בכל יום, מה שתורם לשיפור בהיענות לטיפול, בהתמדה במינון שנקבע וכתוצאה מכך לתועלת קלינית.3

מינון טייבסו נעשה על פי שאיפות (1 שאיפה = 6 מק"ג טרפרוסטיניל) כאשר מינון היעד הוא 4 אינהלציות יומיות של 9 שאיפות (54 מק"ג). חולים יכולים להתחיל במינון של 3 שאיפות, 4 פעמים ביום, כל עוד לא מתפתחות תופעות לוואי המגבילות העלאת מינון. הגברת המינון מותאמת אישית לכל מטופל, בהתאם למצבו הרפואי וסבילותו לתרופה. זמן הטיפול המהיר של כ- 2 עד 3 דקות לאינהלציה, מאפשר שחרור מהיר של התרופה לריאות, כאשר ניתנת 4 פעמים ביום. הדרכת החולה הינה קריטית להצלחת הטיפול. הדרכה זו צריכה לכלול את תהליך הכנת התרופה, טכניקת נשימה נכונה, הפעלת מכשיר האינהלציה והסבר לגבי תופעות לוואי אפשרויות.

טייבסו נכנסה לסל הבריאות בישראל בשנת 2015, והיא זמינה בקופות החולים.

(*) המחברת היא רופאת ריאות בבית חולים רמב"ם חיפה

 

מקורות:

1.        McLaughlin VV, Suissa S, Circulation 2010;122:106-108.

2.        עלון טייבסו לרופא.

3.         Benza, RL et al, The Journal of Heart and Lung Transplantation, December 2011; 30 (12)

4.        McLaughlin VV, et al, J AM Coll Cardiol. 2010 May 4;55(18):1915-22.

5.        Bourge RC et al. Cardiovascular Therapeutics 31 (2013) 38–44

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2022 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני