מאמר המערכת של העיתון היוקרתי עסק בנושא הנ”ל. לעיסוק בפעילות גופנית יש חשיבות רבה. הוכח כי  פעילות ברמה חובבנית מאיטה התדרדרות בכישורים קוגניטיביים ונמצאת ביחס הפוך לשכיחות דמנציה.

לספורט ברמות על השפעה דומה: ירידה בכל גורמי הסיכון לתמותה כולל הסיכון ללקות במחלות קרדיווסקולריות. אבל בשנים האחרונות מצטברות עדויות כי בענפי ספורט מסויימים הכוללים תיקולים ומגע ישיר, יש שכיחות הגבוהה  מזו שבאוכלוסייה הכללית ללקויות מוחיות קוגניטיביות ונוירופסיכיאטריות מאוחר יותר בחיים, כמו גם לעלייה בשכיחות מחלות ניוון מוחיות מסוג אנצפלופתיה כרונית בשל חבלות מוחיות חוזרות. אין מדובר רק בחבלות קשות הגורמות לזעזוע מוח, אלא גם במשך הזמן בו היה השחקן חשוף לחבלות מינוריות מרובות יותר, שאינן גורמות לתסמינים מידיים.

העורך מצטט מאמר שהשווה בין סיבות המוות והשימוש בתרופות לדמנציה בקרב 7676 שחקני עבר בכדורגל מקצועני מהליגה הסקוטית לעומת האוכלוסייה הכללית. תמותה מסיבות שאינן נוירולוגיות הייתה נמוכה יותר בקרב שחקני העבר המקצוענים (חדשות טובות), אבל בקבוצה זו נמצא כי התמותה ממחלות ניוון מוחיות הייתה שכיחה יותר, כמו גם מספר המרשמים שניתנו לדמנציה (אלו החדשות הרעות). ממצאים אלו דומים למדווח מליגת הכדורגל האמריקאית (NFL). מאמר נוסף השווה את סיבות התמותה בין שתי קבוצות של ספורטאי עבר מקצוענים: שחקני כדורגל אמריקאי (פוטבול) וכדור בסיס (בייסבול). במחקר נמצא כי כל גורמי הסיכון לתמותה כולל סיבות קרדיווסקולריות ומחלות ניוון מוחיות היו שכיחות יותר בשחקני הכדורגל. יתכן שהסיבה קשורה למבנה הגוף השונה בין שחקני הכדורגל האמריקאי לעומת שחקני כדור הבסיס וכן לחבלות הראש החוזרות השכיחות כל כך בקרב שחקני הפוטבול.   

שחקני כדורגל סקוטים שונים לחלוטין במבנה הגוף משחקני הפוטבול האמריקאי, אך המשותף ביניהם הוא חבלות ראש חוזרות. ממוצע הנגיחות במשחק כדורגל הוא 6-12 נגיחות למשחק. לכך יש להוסיף את הנגיחות המבוצעות באימונים, מספר הנגיחות עלול להגיע לאלפי נגיחות בקריירה של השחקן המקצועני.

אין במאמר הנסקר משום קריאת חירום להפסיק לשחק כדורגל ואין הכוונה לזרוע חרדה בקרב שחקנים, בני משפחה ומאמנים. אין להסיק כי הממצאים בשחקנים המקצוענים תקפים לשחקנים חובבים, ליגות ילדים ונערים. יש להדגיש את הערך הרב של פעילות גופנית בכלל ולפתוח אולי במחקרים לבירור הסיכון המצטבר הכרוך בנגיחות בקרב שחקנים חובבים.

נדרשים מחקרים נוספים, רצוי פרוספקטיביים, לוודא כי אכן קיים קשר בין חבלות ראש מינוריות חוזרות לבין הסיכון לפתוח מחלות מוח ניווניות, אבל גם מהמחקרים הקיימים עד כה, עולה שקשר כזה אכן קיים.

Stern RA. Soccer and Mortality – Good News and Bad News. N Engl J Med. 2019 Nov 7;381(19):1862-1863

הערות העורך: כדורגל הוא הספורט הפופולרי ביותר בארצנו. ילדים רבים, הורים ומאמנים מכוונים ומייעדים את הילד המוכשר שלהם להשקיע יותר ויותר באימונים ובמשחקים, ומי יודע, אולי הכישרון הגדל בביתם יהפוך לכוכב הבא המפציע בשמי הכדורגל. היתרונות בעיסוק בספורט ברורים. חוץ מהשפעה מיטיבה קרדיווסקולרית שנסקרה במאמר, לעיסוק בספורט חשיבות רבה בתרומה לביטחון העצמי, למשמעת, לדימוי העצמי ולהשתלבות החברתית. לכן אנו הרופאים מעודדים עיסוק בספורט.

עם זאת, במסגרת תפקידנו כרופאים, אנו מזהירים מעישון, מעלייה במשקל, מעודף מלח במזון, ממזון עשיר בשומנים רוויים, משתיית אלכוהול, וצריכת סמים האם להזהיר כדורגלנים מנגיחות?

הרציתי לפני מספר שנים במפגש משולב למאמנים, הורים ושחקני נוער בכדורגל. הזכרתי את הקשר בין נגיחות מרובות ונזק מוחי מאוחר יותר. מספר ימים לאחר מכן, לאחר משחק ליגה, התלונן בפניי מאמן אחד הקבוצות, כי הנערים ניסו להימנע לחלוטין מנגיחות, בעיקר לאחר בעיטות שוער ארוכות, ואני תמהתי האמנם האם עשיתי נכון?