מנתונים שפורסמו בכתב העת The Lancet עולה כי למעט מקרים של התוויות דחופות, לרוב ניתן לדחות טיפול כלייתי חליפי כמו המודיאליזה בחולים במצב מסכן-חיים עם נזק כלייתי חד וחמור, שכן הדבר לא הוביל לפגיעה בהישרדות החולים בטווח הקצר.
החוקרים השלימו מטה-אנליזה שכללה 9 מחקרים מתאימים להשוואת התחלה מוקדמת או מאוחרת של טיפול כלייתי חליפי – כולל דיאליזה, המופילטרציה או CVVH (Continuous Venovenous Hemofiltration) – ב-1,879 מבוגרים במצב מסכן חיים, אשר חולקו באקראי לקבוצת טיפול כלייתי חליפי מאוחר (946 חולים) או מוקדם (933 חולים).
כל החולים אובחנו עם נזק כלייתי חד בדרגה 2-3 לפי סיווג KDIGO, או נזק כלייתי בדרגה 3 ומעלה לפי סולם Sequential Organ Failure Assessment, כאשר מדד KDIGO לא היה זמין. התוצא העיקרי של המחקר היה שיעורי תמותה מכל-סיבה לאחר 28 ימים.
בסופו של דבר, ב-390 מהחולים (42%) בקבוצת טיפול כלייתי חליפי מאוחר תועדה התאוששות ספונטאנית של התפקוד הכלייתי והם לא נזקקו לטיפול כלייתי חליפי.
נתונים אודות התמותה לאחר 28 ימים לא היו זמינים עבור 215 חולים. באוכלוסיה הנותרת של 1664 החולים עם נתוני תמותה זמינים, שיעורי התמותה לא היו שונים משמעותית בין אלו בקבוצת טיפול כלייתי חליפי מוקדם (335 מקרי תמותה מבין 825 חולים, 43%) וטיפול כלייתי חליפי מאוחר (366 מקרי תמותה מבין 837 חולים, 44%) (סיכון יחסי של 1.01, רווח בר-סמך 95% של 0.91-1.13). שיעורי תמותה דומים בשתי הקבוצות תועדו גם לאחר 60 ימים ולאחר 90 ימים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לא תועדה תועלת קלינית משמעותית לגישת טיפול כלייתי חליפי מוקדם בחולים שנכללו במחקר. דחיית טיפול כלייתי חליפי, העשויה לסייע בשימור משאבים, גם לא לוותה בסיכון מוגבר לסיבוכים, כולל היפרקלמיה, דימום חמור והפרעות קצב לב חמורות.
Lancet. Published online April 23, 2020
לידיעה במדסקייפ