בקשישים עם תפקוד כלייתי לקוי ייתכן סיכון מוגבר להתפתחות דמנציה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש משבדיה.
החוקרים בחנו את הקשר בין קצב פינוי גלומרולארי משוער ובין הסיכון לדמנציה בקרב למעלה מ-329,000 תושבי שטוקהולם אשר היו במעקב לאורך תקופה ממוצעת של חמש שנים, היו בגילאי 65 שנים ומעלה והיו ללא היסטוריה של דמנציה או טיפול כלייתי חליפי.
במהלך המעקב, 5.8% מהתושבים אובחנו עם דמנציה ומהנתונים עלה כי עם הירידה בתפקוד הכלייתי, נרשמה עליה בסיכון לדמנציה.
בקרב אלו עם קצב פינוי גלומרולארי תקין (קצב פינוי גלומרולארי משוער של 90-104 מ"ל/דקה) תועדו 7 מקרי דמנציה לכל 1,000 שנות-אדם. מנגד, באלו עם מחלת כליות חמורה (קצב פינוי גלומרולארי משוער נמוך מ-30 מ"ל/דקה) תועדו 30 מקרים של דמנציה לכל 1,000 שנות-אדם.
לאחר תקנון למשתנים שונים, באלו עם מחלת כליות כרונית מתנה (קצב פינוי גלומרולארי משוער של 30-59 מ"ל/דקה) תועדה עליה של 71% בסיכון להתפתחות דמנציה, בהשוואה לאלו עם פקוד כלייתי תקין (יחסי סיכון של 1.71; רווח בר-סמך 95% של 1.54-1.92) ובאלו עם מחלת כליות חמורה תועדה עליה של 162% בסיכון הנ"ל (יחס סיכון של 2.62; רווח בר-סמך 95% של 1.91-3.58).
בתת-קבוצה של 205,622 משתתפים עם בדיקות דם מרובות לאורך שנה אחת, החוקרים מצאו כי ירידה חדה יותר בקצב פינוי גלומרולארי במהלך אותה תקופת זמן לוותה בסיכון גבוה יותר לאבחנה של דמנציה בשלב מאוחר יותר.
החוקרים קובעים כי ניתן היה לייחס אחד מכל עשרה מקרי דמנציה לקצב פינוי גלומרולארי משוער של 60 מ"ל/דקה ומטה, כאשר שיעור זה גבוה יותר מהשיעור המיוחס לגורמי סיכון אחרים לדמנציה כמו מחלות לב וכלי דם וסוכרת.
ממצאי המחקר מעידים כי מחלת כליות כרונית הינה גורם סיכון אפשרי לדמנציה, אך החוקרים מדגישים כי מדובר בקשר בין השניים ואין הוכחה לסיבתיות.
לידיעה ב-MDLinx