מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Clinical Kidney Journal מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם מחלת כליות כרונית, היפרקלמיה כרונית מלווה בסיכון גבוה יותר לתמותה מאשר לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג'וריים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לא ידוע אם היפרקלמיה בחולים עם מחלת כליות כרונית היא זמנית ואם יש לכך השלכות על התוצאות.
החוקרים השלימו מחקר תצפיתי שכלל מבוגרים עם מחלת כליות כרונית בדרגה 3-5 משטוקהולם, בין השנים 2006 עד 2011. הם בחנו את מגמות רמות אשלגן בכל חולה על-סמך כל המדידות שהושלמו במסגרת המעקב השגרתי. לכל חודש מעקב הם יצרו הערכה עדכנית של אחוז הזמן בו ריכוז אשלגן היה חריג במהלך 12 החודשים הקודמים. הם הגדירו דפוסי היפרקלמיה כזמנית (עד 50% מהזמן במהלך השנה החולפת עם ריכוז אשלגן מעל 5.0 מילימול/ליטר) וכרונית (ריכוז אשלגן מעל 5.0 מילימול/ליטר במעל 50% מהזמן) ובחנו אם דפוסי היפרקלמיה ניבאו את התוצאות.
מדגם המחקר כלל 36,511 חולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 3 עד 5 (חציון קצב פינוי גלומרולארי משוער של 46 מ"ל/דקה). היפרקלמיה זמנית תועדה ב-15% מהחולים והיפרקלמיה כרונית תועדה ב-4% מהחולים עם מחלת כליות כרונית בדרגה 3a וב-50% ו-17% מהחולים, בהתאמה, עם מחלת כליות כרונית בשלב 5.
במודלים מתוקנים, היפרקלמיה זמנית (יחס סיכון של 1.36, רווח בר-סמך 95% של 1.29-1.46) או כרונית (יחס סיכון של 1.16 רווח בר-סמך 95% של 1.04-1.32), אך לא היפרקלמיה בהווה, לוו בסיכון מוגבר לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג'וריים, בהשוואה לחולים עם ערכי אשלגן תקינים.
היפרקלמיה זמנית (יחס סיכון של 1.43, רווח בר-סמך 95% של 1.35-1.52) וערכי אשלגן בהווה, אך לא היפרקלמיה כרונית, נקשרו עם סיכון מוגבר לתמותה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בין 4% ועד 17% מהחולים עם מחלת כליות כרונית בדרגה 3-5 פיתחו היפרקלמיה כרונית. באופן כללי, היפרקלמיה ניבאה סיבוכים קרדיווסקולאריים ותמותה באוכלוסיה זו; עם זאת, העדר ההשפעה של ערכי אשלגן בהווה על סיבוכים קרדיווסקולאריים מג'וריים לאחר תקנון לדפוס אשלגן קודם וההשפעה הבולטת יותר על תמותה מאשר על סיבוכים קרדיווסקולאריים מג'וריים, הובילה את החוקרים להטיל ספק בשאלה אם מדובר בקשר סיבתי בין היפרקלמיה וסיבוכים אלו.
Clinical Kidney Journal 2021
לידיעה ב-Healio