חדשות

עדכון המלצות EULAR לטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Ann Rheum Dis.)

12/04/2014

 

במאמר המתפרסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases מופיעות ההמלצות המעודכנות מטעם EULAR (European League Against Rheumatism) לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית. מדובר בעדכון ההמלצות משנת 2010, הדן בתרופות sDMARD (Synthetic Disease Modifying Antirheumatic Drugs) ו-bDMARD (Biologic Disease Modifying Antirheumatic Drugs)

 

העדכון נערך ע"י צוות משימה בינלאומי, שביסס את החלטתו בעיקר על עדויות משלוש סקירות סיסטמיות של הספרות הרפואית; גישות הטיפול נבחנו גם כן במהלך החיפוש הספרותי.  העדויות הוצגו ונידונו ע"י מומחים במהלך המפגש, שקבעו את רמת ההמלצות ודרגת ההסכמה (חוזק ההמלצות).

 

14 המלצות פותחו (במקום 15 המלצות בשנת 2010). חלק מההמלצות משנת 2010 נמחקו, ואחרות שונו או פוצלו. ההמלצות מכסות היבטים כלליים, דוגמת השגת הפוגה או פעילות מחלה נמוכה באמצעות גישת טיפול למטרה, והצורך בתהליכי קבלת החלטות משותפים בין הריאומטולוג והחולה.

 

המרכיבים הספציפיים יותר נוגעים להתחלת טיפול ב-DMARD באמצעות תרופות סינתטיות קונבנציונאליות בשילוב עם גלוקוקורטיקואידים, ולאחר מכן הוספת תרופות ביולוגיות או תרופות סינתטיות קונבנציונאליות אחרות (לאחר ריבוד לפי נוכחות או העדר גורמי סיכון חריגים) במידה ולא משיגים את יעד הטיפול בתוך שישה חודשים (או שלא זוהה שיפור לאחר שלושה חודשים).

 

מעכבי Tumor Necrosis Factor (כולל Adalimumab, Certolizumab pegol, Etanercept, Golimumab, Infliximab) ו-Abatacept, Tocilizumab ובנסיבות מסוימות, Rituximab, הינן תרופות בעלות יעילות ובטיחות דומות. במידה וגישת הטיפול הביולוגי הראשונה נכשלת, ניתן לבחור בכל טיפול ביולוגי אחר. ההמלצות גם מתייחסות ל-Tofacitinib כטיפול סינתטי מכוון, המומלץ לאחר טיפול בלפחות תכשיר ביולוגי אחד (במקומות בהם הטיפול מאושר לשימוש).

 

המלצות אלו נועדו לעדכן ריאומטולוגים, לחולים, לאיגודים ארציים ובעלי תפקידים אחרים באשר לעקרונות העדכניים של EULAR בנוגע לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית עם תכשירים ביולוגיים, סינתטיים וגלוקוקורטיקואידים. הנחיות אלו מבוססות על עדויות ודעות מומחים ונועדו לשפר את הטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.

 

Ann Rheum Dis. 2014;73(3):492-509

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני