הפוגה אימונולוגית בדלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis), המוגדרת כהיעלמות נוגדנים כנגד Citrullinated Protein (ACPA) ו-Rheumatoid Factor (RF), אינה נפוצה בחולים המשיגים הפוגה קלינית ממושכת ואינה מצויה בקורלציה עם היעלמות התסמינים באוכלוסיית חולים זו, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases.
מדגם המחקר כלל 95 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית ועדות לנוגדני ACPA ו/או RF, אשר השיגו הפוגה במחלה ללא טיפול בתרופות ממשפחת DMARD (Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs) לאחר חציון של 4.8 שנים ושמרו על ההפוגה לאורך יתר תקופת המעקב (חציון של 4.2 שנים). בנוסף נכללו 21 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית ועדות לנוגדנים עצמיים למחלה עם התלקחות מאוחרת (שנה ומעלה לאחר הפסקת טיפול תרופתי ב-DMARD) ו-45 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית ונוכחות נוגדנים שלא הצליחו להפסיק את הטיפול ב-DMARD במהלך חציון של עשר שנים. בדיקות לנוכחות Anti-Cyclic Citrullinated Peptide 2 ו-RF IgM נמדדו ב-578 דגימות בעת האבחנה, לפני ואחרי השגת הפוגה ללא טיפול ב-DMARD.
מהנתונים עולה כי ב-13% מהחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ועדות לנוגדנים מסוג IgG כנגד CCP2 הנוגדנים נעלמו כאשר הושגה הפוגה. בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית עם התלקחות שיעור זה עמד על 8% ובאלו עם מחלה פרסיסטנטית השיעור עמד על 6% מהחולים (p=0.63). באשר לנוגדנים מסוג IgM כנגד CCP2 ונוגדנים מסור IgM כנגד RF, התוצאות היו דומות.
מהערכת המגמה של מדידות עוקבות של רמות הנוגדנים עלה כי רמות נוגדני RF ירדו יותר בחולים שהשיגו הפוגה של המחלה, בהשוואה לחולים ללא הפוגה של המחלה (p<0.001). המגמה של רמות נוגדנים כנגד CCP2 לא הייתה שונה באופן מובהק סטטיסטית (p=0.66).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הפוגה אימונולוגית אינה מהווה יעד לטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, שכן אינה בקורלציה עם הפוגה קלינית של המחלה.
Ann Rheum Dis. 2019
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!