חדשות

הטיפול ב-ICI (ר''ת של immune checkpoint inhibitors) בטוח ויעיל במלנומה גם במטופלים עם מחלה אוטואימונית (Annals of Internal Medicine)

21/02/2021

מאת ד"ר יוליה וקסמן:

 

במלנומה המטופלת ב- immune checkpoint inhibitors  (ICI), הארעות תופעות הלוואי האוטואימוניות בדרגות 3-5 דומה בחולים עם מחלות רקע אוטואימוניות ובחולים ללא מחלות רקע אוטואימוניות. עם זאת שכיחות קוליטיס חמורה והפסקת טיפול עקב תופעות לוואי היו גבוהות יותר בחולים עם IBD  ברקע.

מדובר במחקר עוקבה שמומן על ידי ארגון הבריאות ההולנדי ומטרתו היתה להעריך את יעילות ובטיחות ICI בחולי מלנומה גרורתית עם מחלות רקע אוטואימוניות או בלעדיהן.

ICI היא קבוצת תרופות שכוללת CTLA-4   (ipilimumabו (- anti PD1 (nivolumab או pembrolizumab), שהוכחו כמשפרי הישרדות במלנומה (ומשמשים גם לאינדיקציות אחרות באונקולוגיה כמו סרטן ריאה). השימוש בהן מוגבל לעיתים קרובות על ידי תופעות לוואי אוטואימוניות (irAE ) ועל כן במחקרים פרוספקטיביים שמעריכים את יעילותן ובטיחותן, חולים עם מחלות רקע אוטואימוניות אינם נכללים.  

אוכלוסיית המחקר היא 4367 חולי מלנומה לא נתיחה stage III or IV שנרשמו במאגר הנתונים ההולנדי בין יולי 2013 ליולי 2018 והיו במעקב עד פברואר 2019.

ל- 415 חולים (9.5%) מהחולים שנרשמו במאגר היו מחלות רקע אוטואימוניות שסווגו לארבע תת קבוצות: ראומטולוגי (227 חולים) אנדוקריני (143 חולים) מחלות מעי דלקתיות (55 חולים) ומחלות אוטואימוניות אחרות (8 חולים). 55% (228) מהחולים עם מחלות רקע אוטואימוניות טופלו ב- ICI  לעומת 2546 חולים ללא מחלות רקע אוטואימוניות שטופלו ב- ICI.

שכיחות תופעות לוואי grade 3-5  בחולים עם מחלות רקע אוטואימוניות היו דומות לאילו של חולים ללא מחלות רקע אוטואימוניות: 30% מול 30% מהחולים המטופלים ב- anti -CTLA4 , 17% מול 13%מהחולים המטופלים ב- anti PD1  ו- 44% מול 48% מהמטופלים במשלב התרופות.

שכיחות הפסקת טיפול ב- anti PD1 עקב טוקסיות בחולים עם מחלות הרקע האוטואימוניות היתה גבוהה יותר מזו של חולים ללא מחלות רקע אוטואימוניות (17% מול 9% בהתאמה). חולים עם IBD  פיתחו יותר קוליטיס בתגובה ל- anti PD-1 (19%) לעומת חולים עם מחלות רקע אוטואימוניות אחרות (3%) או חולים ללא מחלות רקע אוטואימוניות (2%).

מבחינת יעילות התגובה לטיפול (שהוערכה על ידי הרופא המטפל על פי קריטריוני RECIST 1.1), הסיכוי להשיג תגובה חלקית או מלאה היה דומה בחולים עם ובלי מחלות אוטואימוניות: שיעורי התגובה ל- anti CTLA-4  היו 10% מול ו16%, תגובה ל anti PD1  40% מול 44% ולשילוב התרופות 39% מול 43%. לא היה הבדל בהשרדות בין הקבוצות (השרדות חציונית של 13 חודשים מול 14 חודשים).  

מגבלות המחקר המרכזיות נובעות מתוקף היותו רטרוספקטיבי: מידע מוגבל על חומרת המחלה האוטואימונית והטיפול האימונוסופרסיבי שהמטופלים קיבלו והעדר ייצוג לחולים עם סוכרת סוג 1.

לסיכום: קיום מחלות רקע אוטואימוניות לא העלה את הארעות תופעות הלוואי האוטואימוניות החמורות בחולי מלנומה המטופלים ב- ICI ושיעורי התגובה וההשרדות היו דומים לחולים ללא מחלות אוטואימוניות. לאור העליה בשכיחות קוליטיס חמורה והפסקת טיפול עקב תופעות לוואי בחולים עם IBD  ברקע, החוקרים ממליצים לנטרם באופן צמוד.

 

הערת המערכת: ישנם הבדלים משמעותיים במאפייני הבסיס בין שתי הקבוצות: קבוצת החולים עם המחלות האוטואימוניות היתה מבוגרת יותר (67 לעומת 63 שנים), כללה יותר נשים (53% לעומת 41%), מצבם התפקודי של החולים היה פחות טוב ויותר חולים קיבלו טיפול אימונוסופרסיבי (36% לעומת 18%). יש לציין אף שלקבוצת החולים עם מחלות אוטואימוניות היו פחות גרורות של מלנומה באיברים שונים ופחות גרורות מוחיות.

למאמר ב-Annals of Internal Medicine

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני