בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) תחת טיפול משולב בגלוקוקורטיקואידים ומעכבי תעלות מימן תועד סיכון מוגבר לשברים אוסטיאופורוטיים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין טיפול משולב בגלוקוקורטיקואידים ומעכבי תעלות מימן ובין הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית. מחקר העוקבה כלל חולים עם דלקת מפרקים שגרונית בגילאי 50 שנים ומעלה ממאגר Clinical Practice Research Datalink בין 1997 עד 2017.
בקרב 12,351 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית (גיל ממוצע של 68 שנים, 69% נשים) תועדו 1,411 שברים אוסטיאופורוטיים. טיפול משולב בגלוקוקורטיקואידים דרך הפה עם מעכבי תעלות מימן לווה בעליה של פי 1.6 בסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים, בהשוואה לאי מתן הטיפול (יחס סיכון מתוקן של 1.6, רווח בר-סמך 95% של 1.35-1.89). הבדל זה היה שונה באופן מובהק סטטיסטית בהשוואה לעליה של פי 1.2 בסיכון לשבר אוסטיאופורוטי על-רקע טיפול פומי בגלוקוקורטיקואידים או מעכבי תעלות מימן בלבד.
בקרב חולים שנטלו את הטיפול המשולב במעכבי תעלות מימן עם גלוקוקורטיקואידים הסיכון לשברים לא עלה משמעותית עם עליה במינון היומי או במשך הטיפול במעכבי תעלות מימן.
החוקרים מסכמים וכותבים כי המחקר מעיד על אינטראקציה בין הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים ובין טיפול משולב במעכבי תעלות מימן עם טיפול פומי בגלוקוקורטיקואידים. הם ממליצים לשקול הערכה של הסיכון לשברים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית המקבלים טיפול משולב בתרופות משתי המשפחות הללו.
Annals of the Rheumatic Diseases Published Online First: 11 December 2020