טיפול מוקדם בנוראפינפרין בחולים עם הלם ספטי מלווה בבקרה טובה יותר של ההלם בתוך שש שעות מהאבחנה, כך עולה מתוצאות מחקר אקראי, מבוקר-פלסבו, שפורסמו בכתב העת American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים רטרוספקטיביים שפורסמו לאחרונה הצביעו על תועלת אפשרית של מתן נוראפינפרין במהלך החייאה; עם זאת, אין נתונים פרוספקטיביים רבים התומכים בגישה זו. הם השלימו מחקר בשלב II להערכת ההשערה כי מתן מוקדם של נוראפינפרין במינון נמוך במבוגרים עם אלח-דם ותת-לחץ דם יביא לעליה בבקרת הלם בתוך שש שעות, בהשוואה לטיפול סטנדרטי.
החוקרים השלימו מחקר אקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, במרכז יחיד בבנגקוק, תאילנד. המחקר כלל 310 מבוגרים עם אבחנה של אלח-דם ותת לחץ דם. החולים חולקו באקראי לשתי קבוצות: מתן מוקדם של נוראפינפרין (155 חולים) או טיפול סטנדרטי (155 חולים). התוצא העיקרי היה שיעורי בקרת הלם - אשר הוגדר בנוכחות לחץ דם עורקי ממוצע של מעל 65 מ"מ כספית עם תפוקת שתן של מעל 0.5 מ"ל/ק"ג/שעה במשך שעתיים עוקבות, או ירידה של מעל 10% בריכוז לקטט מתחילת הטיפול – בתוך שש שעות מהאבחנה.
ההתאמה בין החולים בשתי הקבוצות הייתה טובה מאוד מבחינת מאפייני הרקע וחומרת המחלה. חציון הזמן מהגעה לחדר מיון ועד לקבלת נוראפינפרין היה קצר יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות (93 דקות לעומת 192 דקות, p<0.001). שיעורי בקרת הלם לאחר שש שעות היו גבוהים יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות (76.1% לעומת 48.4%, p<0.001).
הממצאים לא הצביעו על הבדלים בשיעורי התמותה לאחר 28 ימים: 24 מבין 155 חולים בקבוצת ההתערבות (15.5%) לעומת 34 מבין 155 חולים בקבוצת הביקורת (21.9%) (p=0.15). טיפול מוקדם באפינפרין לווה בשיעורי היארעות נמוכים יותר של בצקת ריאות קרדיוגנית (14.4% לעומת 27.7%, P=0.004) והופעה חדשה של הפרעות קצב (11% לעומת 20%, p=0.03).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מתן מוקדם של נוראפינפרין לווה בעליה משמעותית בשיעורי בקרת הלם לאחר שש שעות. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים בטרם ניתן יהיה לשלב גישה זו באופן שגרתי בפרוטוקולי החייאה.
American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine
לידיעה ב-MedPage Today