משני מחקרים שפורסמו בכתב העת The Lancet עולה כי הטיפול בקשישים עם ערכי LDL מוגברים אינו צריך להיות פחות אינטנסיבי מהטיפול הניתן לחולים צעירים יותר, בין אם מדובר במניעה ראשונית או שניונית של מחלות טרשתיות של הלב וכלי הדם.
המחקר הראשון נערך בדנמרק וכלל 91,131 משתתפים בשנים 2003-2015, מהם 3% היו בגילאי 80-100 שנים ו-12% היו בגילאי 70-79 שנים.
מהנתונים עלה כי לכל עליה של 39 מ"ג/ד"ל בריכוז LDL לוותה בעליה של 34% בסיכון לאוטם לבבי ועליה של 16% בסיכון למחלה טרשתית של הלב וכלי הדם, לאורך מעקב ממוצע של 7.7 שנים בכלל האוכלוסייה ובכל קבוצות הגיל.
ממצאי המחקר העידו כי בקרב קשישים תועד סיכון אבסולוטי גדול יותר. לדוגמא, באלו בגילאי 80-100 שנים כל עליה של 39 מ"ג/ד"ל בערכי LDL לוותה ב-2.5 אירועים נוספים לכל 1,000 שנות-אדם, בעוד שבאלו בגילאי 20-49 שנים תועדה עליה של 0.6 אירועים לבביים נוספים לכל 1,000 שנות-אדם.
במחקר השני השלימו חוקרים מטה-אנליזה אשר כללה 244,090 חולים מ-29 מחקרים אקראיים להערכת סטטינים, Ezetimibe ומעכבי PCSK9, אשר פורסמו בין 2015-2020. טיפולים להפחתת רמות LDL, הובילו להפחתת הסיכון הקרדיווסקולארי בחולים בגילאי 75 שנים ומעלה.
מהנתונים עולה כי כל ירידה של 39 מ"ג/ד"ל בריכוז LDL לוותה בירידה של 26% בסיכון לאירועים וסקולאריים מג'וריים בחולים אלו. יתרה מזאת, ירידה בערכי LDL לוותה בהפחתת הסיכון לכל אחד מהמרכיבים של התוצא העיקרי, כולל ירידה של 15% בסיכון לתמותה קרדיווסקולארית, ירידה של 20% בסיכון לאוטם לבבי, ירידה של 27% בסיכון לאירוע מוחי וירידה של 20% בסיכון לרה-וסקולריזציה כלילית.
היקף הירידה בסיכון עם הטיפולים הללו לא היה שונה לפי גיל. בקרב חולים מבוגרים, הירידה בסיכון הייתה דומה עם טיפול בסטטינים וטיפול בתכשירים אחרים.
ממצאים אלו תומכים בהנחיות לשימוש בטיפולים להפחתת רמות שומנים בדם, כולל תרופות שאינן ממשפחת סטטינים, בחולים מבוגרים.
The Lancet 2020
לידיעה ב-MedPage Today