בחולים עם אקרומגליה, שיעורי החלמה ביוכימית לאחר התערבות ניתוחית נעים סביב 40-50%, בתלות בקריטריונים המשמשים להגדרת החלמה, כאשר טיפול תרופתי באנאלוגים לסומטוסטטין הוביל לאיזון ביוכימי ב-30-40% מהמטופלים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism.
קו הטיפול הראשון באקרומגליה הינו ניתוח להסרת האדנומה בהיפופיזה, כאשר מחקרים קודמים דיווחו על שיעורי הפוגה של מעל 70% במקרים של מיקרואדנומה המוגבלת לסלע הטורקי, 40-50% במקרים של מאקרודנומות לא-פולשניות ופחות מ-20% במקרים של מאקרואדנומות פולשניות. טיפול תרופתי באנאלוגים לסומאטוסטטין מוביל לאיזון ביוכימי ב-25-40% מהחולים.
במסגרת המחקר הנוכחי התבססו החוקרים על מאגר חולי אקרומגליה במקסיקו, אחד המאגרים הגדולים בעולם של חולים במחלה, הכולל למעלה מ-2,700 חולים מ-20 מרכזים ברחבי המדינה. מטרת המחקר הייתה לבחון את התוצאות ארוכות הטווח של טיפול תרופתי וניתוחי בחולים אלו.
הגדרת הפוגה ביוכימית לאחר ניתוח נקבעה על-פי רמות הורמון גדילה מתחת ל-1 ננוגרם/מ"ל לאחר העמסת סוכר ורמות IGF-1 (Insulin-like Growth Factor) של עד פי 1.2 מהטווח העליון של הנורמה. הפוגה עם טיפול תרופתי הוגדרה בנוכחות רמות בסיס של הורמון גדילה של מתחת ל-1 ננוגרם/מ"ל וערכי IGF-1 של עד פי 1.2 מהטווח העליון של הנורמה.
החוקרים בחנו את תוצאות התערבות ניתוחית ב-650 חולים (94.6% מהניתוחים בוצעו דרך הסינוס הספנואידלי) והפוגה ביוכימית לאחר-ניתוח תועדה ב-40.15% מהחולים. גורמי סיכון למחלה פעילה לאחר ניתוח כללו נוכחות מאקרואדנומה פולשנית, רמות בסיס של הורמון גדילה של מעל 10 ננוגרם/מ"ל ו/או ערכי IGF-1 של מעל פי 2 מהטווח העליון של הנורמה בעת האבחנה.
תוצאות טיפול בדור ראשון של אנאלוגים לסומאטוסטטין נבחנו ב-267 חולים, רובם הגדול קיבל את הטיפול התרופתי לאחר כישלון התערבות ניתוחית. שיעורי הפוגה ביוכימית בקבוצה זו עמדו על 28.4% מהחולים. גורמי סיכון למחלה פעילה תחת הטיפול התרופתי כללו נוכחות מאקרואדנומה פולשנית, כמו גם רמות בסיס של הורמון גדילה של מעל 10 ננוגרם/מ"ל ו/או ערכי IGF-1 של מעל פי 2 מהטווח העליון של הנורמה בעת האבחנה.
טיפול משולב באנאלוגים לסומאטוסטטין עם Cabergoline נבחן ב-100 חולים, מהם 19% השיגו הפוגה של המחלה. בתת-קבוצה זו, רק רמות IGF-1 של מעל פי 2 מהטווח העליון של הנורמה תוארו כגורם סיכון למחלה פעילה תחת טיפול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי גודל הגידול והתפשטותו, כמו גם חומרת ההפרעה הביוכימית בעת האבחנה של אקרומגליה מנבאים את תוצאות הטיפול הנתוחי והתרופתי בחולים אלו.
J Clin Endocrinol Metab. 2020 Dec 1
הערת עורך תחום היפופיזה, ד"ר עמית עקירוב:
ממצאי המחקר מבוססים על מאגר ארצי גדול של חולי אקרומגליה במקסיקו ובהחלט מעוררים עניין. יש לקחת בחשבון כי מעבר לרמות ההורמונים וגודל האדנומה והיקפה, ישנה גם חשיבות רבה לניסיון המנתח ולהיקף החולים, נקודה שלא נלקחה בחשבון במחקר זה. עוד יש לציין כי אין נתונים אודות תוצאות הטיפול התרופתי ב-Pevisomant (סומברט), הידוע כטיפול העשוי להביא לאיזון ביוכימי של חלק גדול מהחולים במחלה.