בנשים עם סרטן שד חיובי ל-HER2 בעלות עודף-משקל או השמנת-יתר סיכויים נמוכים יותר להשגת תגובה פתולוגית מלאה לאחר טיפול ניאו-אדג'וונטי כנגד HER2, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Breast Cancer Research.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי השמנה הינה גורם סיכון להתפתחות סרטן שד, הישנות הממאירות ותמותה. לאור זאת, הם ביקשו לבחון את החשיבות הקלינית של השמנה בנשים עם סרטן שד שקיבלו טיפול כנגד HER2 במחקר NeoALTTO, אשר כלל 455 נשים שחולקו לטיפול ניאו-אדג'וונטי ב-Lapatinib, Trastuzumab, או משלב של השניים, עם Paclitaxel.
המשתתפות סווגו לפי מדד מסת הגוף ההתחלתי, בהתאם לקטגוריות ארגון הבריאות העולמי. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכוי לתגובה פתולוגית מלאה והישרדות ללא-אירועים לפי מדד מסת הגוף.
מבין 454 נשים שנכללו במחקר, 231 נשים (51%) אובחנו עם גידול חיובי לקולטנים להורמונים ו-223 (49%) אובחנו עם גידול שלילי לקולטנים להורמונים. ב-160 נשים (35%) תועדה תגובה פתולוגית מלאה.
בכלל אוכלוסיית המחקר, החוקרים לא זיהו קשר בין קטגוריות מדד מסת הגוף ובין הסיכוי לתגובה פתולוגית מלאה, עם שיעורי תגובה פתולוגית מלאה של 57.1%, 35%, 30.7% ו-39.8% בנשים עם תת-משקל, משקל תקין, עודף-משקל והשמנה, בהתאמה.
מנגד, בנשים עם גידולים חיוביים לקולטנים להורמונים, עודף-משקל או השמנת-יתר לוו לרוב בסיכוי נמוך יותר להשגת תגובה פתולוגית מלאה, ללא תלות במשתנים קליניים אחרים, כולל ניתוח מתוכנן, מעורבות קשריות לימפה וגודל הגידול (יחס סיכויים של 0.55, רווח בר-סמך 95% של 0.30-1.01, בהשוואה לנשים בעלות משקל תקין או תת-משקל).
בנשים עם גידולים שליליים לקולטנים להורמונים לא תועדה השפעה שונה של מדד מסת הגוף על הסיכוי לתגובה פתולוגית מלאה.
בכלל מדגם המחקר ובנשים עם גידולים חיוביים לקולטנים להורמונים לא תועד קשר בין מדד מסת הגוף ובין שיעורי ההישרדות ללא-אירועים, אך החוקרים מציינים כי לניתוח זה לא הייתה עוצמה סטטיסטית מספקת.
ממצאי המחקר סוללים את הדרך למחקרים נוספים להערכת ההשפעה ההדדית של קולטנים להורמונים ו-HER2.
Breast Cancer Res. 2020;22
לידיעה במדסקייפ