במסגרת הרצאות הכנס השנתי של האיגוד לרפואה פנימית שהתקיים ביולי 2015 הציג פרופ' איתמר רז את מבנה תוצאות ומסקנות המחקר.
במסגרת ההרצאה עסק פרופ' רז גם בחשיבות האיזון המוקדם והבטיחות הקרדיווסקולרית של טיפולים תרופתיים נגד סוכרת.
רז מדגיש כי לאור התובנות שיש כיום לחשיבות הרבה של איזון מוקדם יש מקום לההתחיל את הטיפול באופן אינטנסיבי יותר בעיקר בשימוש בתרופות מקבוצת ה-DPP-4 וה-GLP-1 וזאת הן לאור האפקטיביות שלהם והם הבטיחות הגבוהה שלהם.
מעבר לכך, ההמלצה היא לשקול גם התחלת טיפול של DPP-4 משולב עם מטפורמין.
בהמשך הדגיש רז את העובדה שהחולה הסוכרתי נמצא בסיכון של כפי 2 לאירועים קרדיווסקולריים לעומת מי שאינו חולה. ההשפעה של טיפול נגד סוכרת על תחלואה קרדיווסקולרית מגיעה רק בטווחים של 5-10 שנים לפחות ואפילו יותר.
לאור תוצאות סותרות שהתקבלו בחלק מהמחקרים החל ה-FDA לדרוש קיום של מחקרי בטיחות קרדיווסקולרים לתרופות חדשות נגד סוכרת.
במסגרת זו בוצע גם מחקר ה-TECOS שהיה מרשים מבחינת היקף המשתתפים ואורך תקופת המעקב. המטרה הייתה לבחון אם הוספת סיטגליפטין בטוחה לפחות כמו הוספת פלצבו מבחינת בטיחות קרדיווסקולרית. המחקר שאף להביא את הקבוצות השונות (סיטגליפטין ופלצבו) לרמות איזון גליקמי שוות (כאשר בקבוצת הפלצבו נעשה שימוש בתרופות אחרות נגד סוכרת שאינן שייכות לקבוצת האינקרטינים) . כל המשתתפים היו כבר עם מחלה קרדיווסקולרית ידועה .
פרופ' רז הציג את העקומות שבהן נראה שלא היה הבדל בין הקבוצות מבחינת יעדי הבטיחות המרכזיים (מוות קרדיווסקולרי, אוטם שריר הלב, שבץ, אישפוז בשל תעוקה לא יציבה) והמשניים, מה שמעיד כמובן על הבטיחות הקרדיווסקולרית הגבוהה של סיטגליפטין.
גם בדיקת כל מרכיב בנפרד לא הראתה הבדלים בין הקבוצות. במחקר ה-TECOS גם לא היה הבדל באי ספיקת לב , וזאת בשונה ממחקרים שנעשו עם תרופות אחרות מקבוצת ה-DPP-4 .
ב-TECOS נמצא גם שלא היו הבדלים מובהקים בדלקת הלבלב ואירועים אחרים בין הקבוצות, מה שבהחלט מעיד על הבטיחות הגבוהה של סיטגליפטין גם בהקשר הלבלבי.
רז מסביר שהמחקר אמנם לא היה מיועד לבדוק את רמות האיזון הגליקמי אך התוצאות הראו שקבוצת הסיטגליפטין השיגה איזון טוב יותר מקבוצת הפלצבו. תוצאה מעניינת הקשורה לכך היא שהחולים בקבוצת הסיטגליפטין נזקקו לפחות תרופות מאלה שבקבוצת הפלצבו, כולל גם שימוש באינסולין.
פרופ' רז מסכם איפוא שמהמחקר ניתן ללמוד שהוספת סיטגליפטין לא הייתה קשורה לעלייה בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים כלשהם, וכן גם לא לעליית בדלקת לבלב, סרטן לבלב או היפוגליקמיות חמורות. מנגד הטיפול הוביל לאיזון גליקמי ויציבות טיפולית טובה יותר.
להרצאה המלאה