בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis), הסיכון תרומבואמבוליזם ורידי היה גבוה יותר באלו שטופלו ב- Tofacitinib(קסלג'אנז) במינון של 10 מ"ג פעמיים ביום, בהשוואה למטופלים במינון של 5 מ"ג או במעכבי TNF אחרים, כך עולה מתוצאות מחקר ORAL Surveillance Study שהוצגו במהלך כנס ה-ACR Convergence.
במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את הסיכון תרומבואמבוליזם ורידי, כולל פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי, לאורך זרועות המטופלים במחקר ORAL Surveillance Study.
חולים עם דלקת מפרקים שגרונית בדרגה בינונית-עד-חמורה חולקו באקראי לקבלת Tofacitinib במינון 5 מ"ג פעמיים ביום, או 10 מ"ג פעמיים ביום, או לטיפול במעכבי TNF. כל המשתתפים היו בגילאי 50 שנים ומעלה, עם לפחות גורם סיכון נוסף למחלות לב וכלי דם, עם תגובה לא-מספקת למתוטרקסט וללא ממאירות בהווה או בעבר.
החקורים בחנו 30 מחקרים מרחבי העולם שנערכו בין מרץ 2014 ועד יולי 2020 וכללו 1,455, 1,456 ו-1,451 חולים תחת טיפול במתוטרקסט שקיבלו טיפול ב- Tofacitinib במינון 5 מ"ג, פעמיים ביום, 10 מ"ג פעמיים ביום ומעכבי TNF, בהתאמה.
בזרוע הטיפול ב- Tofacitinib במינון 10 מ"ג תועדו שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר של תרומבואמבוליזם ורידי, פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי, עם הבדלים מובהקים סטטיסטית בהערכת הסיכון תרומבואמבוליזם ורידי ותסחיף ריאתי, בהשוואה לטיפול במינון 5 מ"ג או לטיפול במעכבי TNF. עם זאת, לא תועדו הבדלים משמעותיים בין מטופלים ב- Tofacitinib במינון 5 מ"ג ובין מטופלים במעכבי TNF.
ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם ניתוח בטיחות אד-הוק שנערך בשנת 2019, אשר הוביל להפחתת מינון Tofacitinib מ-10 מ"ג ל-5 מ"ג.
גיל, מין, מדד מסת גוף התחלתי של 30 ק"ג למטר בריבוע ומעלה, היסטוריה של יתר לחץ דם או תרומבואמבוליזם ורידי וטיפול בגלולות, סטרואידים או נוגדי-דיכאון זוהו כגורמי סיכון חשובים נוספים בכל קבוצות הטיפול. יתרה מזאת, שיעורי תרומבואמבוליזם ורידי, פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי היו גבוהים יותר בכל קבוצות הטיפול בחולים עם היסטוריה של תרומבואמבוליזם ורידי, בהשוואה לאלו ללא היסטוריה של אירועים אלו.
החוקרים מסבירים כי הבנת המנגנונים המולקולאריים בבסיס מחלה תרומבואמבולית ורידית בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית חשובה במטרה למנוע את הסיבוך החמור הנ"ל בעתיד.
מתוך כנס ה-ACR Convergence
לידיעה ב-Healio