בחולים בסיכון-גבוה לאחר אשפוז עקב COVID-19, מתן טיפול למניעת תרומבואמבוליזם ורידי ב-Rivaroxaban (קסרלטו) במינון יומי של 10 מ"ג ולמשך 35 ימים לווה בתוצאות קליניות טובות יותר, בהשוואה לתוצאות שתועדו בחולים שלא קיבלו טיפול נוגד-קרישה ממושך.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חולים המאושפזים בשל COVID-19 מצויים בסיכון לאירועים תרומבוטיים גם לאחר השחרור מבית החלים, כאשר החשיבות של טיפול נוגד-קרישה ממושך בחולים אלו אינו מובן היטב.
החוקרים השלימו מחקר רב-מרכזית, אקראי, שכלל חולים מ-14 מרכזים בברזיל, אשר אושפזו עם COVID-19 והיו בסיכון מוגבר תרומבואמבוליזם ורידי (מדד IMPROVE של 4 נקודות ומעלה, או 2-3 נקודות עם ריכוז D-Dimer של מעל 500 ננוגרם/מ"ל). המשתתפים חולקו באקראי ביחס 1:1 לקבלת טיפול בקסרלטו במינון יומי של 10 מ"ג, או לאי קבלת טיפול נוגד-קרישה למשך 35 ימים.
תוצא היעילות העיקרי בניתוח לפי כוונה לטפל כלל משלב של תרומבואמבוליזם וידי תסמיני או פטאלי, תרומבואמבוליזם ורידי א-תסמיני בשתי הגפיים התחתנות בבדיקת אולטרה-סאונד ו-CT של הריאות, תרומבואמבוליזם עורקי תסמיני ותמותה קרדיווסקולארית לאחר 35 ימים. תוצא הבטיחות העיקרי היה דימום מג'ורי.
מבין 997 חולים שסקרו החולים, 677 חולים ענו על קריטריוני המחקר ו-320 חולים נכללו במחקר וחולקו באקראי לקבלת קסרלטו (160 חולים) או שנותרו ללא טיפול נוגד-קרישה (160 חולים). כל החולים קיבלו טיפול למניעת תרומבואמבוליזם עם מינונים סטנדרטיים של הפרין במהלך האשפוז. מבין החולים שנכללו במחקר, 165 חולים (52%) אושפזו ביחידת טיפול נמרץ.
שני חולים (אחד בכל קבוצה) אבדו למעקב עקב הסרת ההסכמה להשתתף במחקר ולא נכללו בניתוח הנתונים.
החוקרים מדווחים כי שיעורי תוצא היעילות העיקרי עמדו על 3% (5 מבין 159 חולים) בזרוע הטיפול בקסרלטו, בהשוואה ל-9% (15 מבין 159 חולים) בקרב אלו שלא קיבלו טיפול נוגד-קרישה (סיכון יחסי של 0.33, רווח בר-סמך 95% של 0.12-0.90, p=0.0293).
לא תועדו אירועי דמם מג'ורי בשתי קבוצות המחקר. תגובות אלרגיות דווחו בשני חולים (1%) בזרוע הטיפול בקסרלטו.
ממצאי המחקר תומכים ביתרונות מתן קסרלטו, בהשוואה לאי-מתן טיפול למניעת תרומבואמבוליזם ורידי, בחולים בסיכון גבוה לאחר שחרור מאשפוז עקב COVID-19.
The Lancet, Dec 15, 2021