חדשות

הערכת הסיכון לדימום מג'ורי בקרב מטופלים בנוגדי-קרישה פומיים ישירים בשילוב עם תרופות אחרות (Br J Clin Pharmacol)

31/05/2020

 

במאמר שפורסם בכתב העת British Journal of Clinical Pharmacology מדווחים חוקרים כי בקרב חולים הנוטלים נוגדי-קרישה פומיים ישירים, שילוב הטיפול עם נוגדי-טסיות או תרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) מלווה בסיכון מוגבר לדימום מג'ורי.

 

מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין טיפול משולב בנוגדי-קרישה פומיים ישירים עם תרופות בעלות אינטראקציה פרמקוקינטית או פרמקודינאמית אפשרית ובין דימום מג'ורי. מדגם המחקר כלל מטופלים חדשים בנוגדי-קרישה פומיים ישירים: Dabigatran Etexilate (פרדקסה), Apixaban (אליקוויס), או Rivaroxaban (קסרלטו). הנתונים נאספו ממאגר UK Clinical Practice Research Datalink במהלך השנים 2008-2015.

 

קבוצת המקרים כללה חולים שאושפזו עם אבחנה עיקרית של דימום מג'ורי וקבוצת הביקורת כללה עד 4 משתתפים תואמים בגיל, מין, תאריך אינדקס ואזור. החוקרים חישבו את יחסי הסיכויים לסיכון לדימום מג'ורי לאחר תקנון לגורמי סיכון מוכרים לדימום.

 

החוקרים זיהו 393 חולים עם דימום מג'ורי מבין 23,492 מטופלים חדשים בנוגדי-קרישה פומיים ישירים ו-1,494 ביקורות תואמות, כאשר מרבית החולים נטלו טיפול ב-Rivaroxaban (58.8%).

 

מהנתונים עולה השימוש הנלווה בתרופות בעלות אינטראקציה פרמקודינאמית נקשר עם סיכון מוגבר לדימום מג'ורי (21.6% מהמקרים לעומת 13.5% מהביקורות, יחס סיכויים מתוקן של 1.92, רווח בר-סמך 95% של 1.40-2.66). בנוכחות טיפול בנוגדי-טסיות, יחס הסיכויים המתוקן עמד על 2.01 (רווח בר-סמך 95% של 1.29-3.11) ועם תרופות ממשפחת SSRI עמד יחס הסיכויים המתוקן על 1.68 (רווח בר-סמך 95% של 1.10-2.59).

 

החוקרים לא זיהו סיכון מוגבר לדימום מג'ורי עם שימוש נלווה בתרופות בעלות אינטראקציה פרמקוקינטית, בהשוואה לטיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים בלבד (45.0% לעומת 51.2%, בהתאמה; יחס סיכויים של 0.77, רווח בר-סמך 95% של 0.53-1.10).

 

לסיכום, מהנתונים עולה כי בקרב מטופלים בנוגדי-קרישה פומיים ישירים שילוב עם נוגדי-טסיות או תרופות ממשפחת SSRI לווה בסיכון מוגבר לדימום מג'ורי, בעוד שתרופות בעלות אינטראקציה פרמקוקינטית לא לווה בעליה בסיכון זה.

 

Br J Clin Pharmacol. 2020; 86 1150– 1164.

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני