במהלך טיפול ביותר מאלף חולים עם חסימת וריד רשתית מרכזי central retinal vein occlusion (CRVO) במהלך 45 השנים האחרונות, נמצא באופן קבוע שרוב רופאי העיניים משוכנעים שטיפול באנטיקואגולנטים או באספירין עוזר למצבים אלה. מקורה של אמונה שכיחה זו בנוגדי אגרגציה של טסיות (השכיח ביותר הוא האספירין) או באנטיקואגולנטים כטיפול ב- CRVO ומצבים אחרים של חסימת וריד רשתית, נובעת מכך שהם הוכחו כיעילים במצבים סיסטמיים של הפרעות תרומבוטיות בורידים, כמו deep vein thrombosis. מניחים שהם עשויים להיות יעילים באותה המידה גם במצבים השונים של חסימות ורידים ברשתית. Holmin ו- Ploman השתמשו לראשונה ב- 1938 בהפרין בחולה עם CRVO וטענו שטיפול זה גרם לשיפור חדות הראיה. במשך 30 השנים שלאחר מכן פורסמו דיווחים רבים על השימוש באנטיקואגולנטים, אחדים הראו הצלחה טיפולית במידה שונה בעוד המסקנה של אחרים הייתה שטיפול כזה לא השפיע על התוצאה בהשוואה לחוסר טיפול, או אף הזיק.

סקירה של מאמרים אלה הראתה שאין הוכחה לכך באנטיקואגולנטים מרפאים או משפרים את המצב במקרים עם CRVO. בנוסף לכך, ברוב המחקרים, הייתה התייחסות לכל צורות החסימה של ורידי הרשתית כאל קבוצה אחת. למרות השימוש השכיח באספירין ב- CRVO, כיון שהשימוש הסיסטמי באספירין בכלל כה שכיח, למעשה אין כל הוכחה מוצקה לפעולתו במקרים עם CRVO.  לכן, למעשה אין תשובות לשאלות אם הטיפול באנטיקואגולנטים ונוגדי אגרגציה של טסיות במצבים של CRVO ו- hemi-CRVO הינו יעיל, איננו יעיל או גורם נזק. כיון ש- CRVO הינו מחלה שכיחה הפוגעת בראייה, בוצע המחקר המקיף והפרוספקטיבי הנוכחי כדי לקבוע את מידת ההשפעה של טיפול בנוגדי קרישה בקבוצת חולים גדולה עם CRVO ועם hemi-CRVO.

המחקר בוצע במחלקה לרפואת עיניים ומדעי הראייה של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת Iowa.  השתתפו בו 686 חולים עוקבים עם CRVO (585 עיניים של 567 חולים) ועם nonischemic hemi-CRVO (122 עיניים של 119 חולים). בפגישה הראשונית בוצעה בדיקת עיניים מקיפה ונלקחה אנמנזה מפורטת שכללה בדיקת חדות ראיה, בדיקת שדה ראייה. בדיקת עיניים זהה בוצעה בכל פגישת מעקב. בעקבות הבדיקה הראשונה חולקו החולים לבעלי  CRVO איסכמי ו- CRVO נונאיסכמי ולבעלי hemi-CRVO. התוצאים העיקריים היו חדות הראייה, שדה הראייה וחומרת הדימומים ברשתית.

התוצאות הראו שבכל סוגי החסימות הורידיות חומרת הדימומים ברשתית הייתה רבה יותר באופן משמעותי בקרב חולים שנטלו אספירין בהשוואה לחולים שלא נטלו אספירין. חדות הראייה הראשונית ושדות הראיה הראשונים היו גרועים יותר באופן משמעותי בקרב הנוטלים אספירין עם CRVO נונאיסכמי ועם hemi-CRVO אך בקרב החולים עם CRVO איסכמי לא היה הבדל. בקרב החולים עם CRVO נונאיסכמי, שחדות הראיה ההתחלתית שלהם הייתה 20/60 או טובה יותר, נמצא קשר משמעותי מבחינה סטטיסטית בין שימוש באספירין לבין הידרדרות חדות הראייה. גם בקרב החולים בהם הבצקת המקולרית נספגה, נמצא קשר משמעותי מבחינה סטטיסטית בין שימוש באספירין לבין הידרדרות בחדות הראיה בהשוואה לחולים שלא נטלו אספירין. לגבי החולים עם CRVO נונאיסכמי עם חדות ראיה התחלתית של 20/70 או גרועה יותר, שיפור בחדות הראיה לאחר ספיגת הבצקת המקולרית נצפתה בשכיחות פחותה יותר בקרב באופן משמעותי בקרב המשתמשים באספירין בהשוואה לחולים שלא נטלו אספירין.

מסקנת החוקרים היא שעבור חולים עם CRVO ועם hemi-CRVO, השימוש באספירין, בנוגדי אגרגציה של טסיות אחרים או באנטיקואגולנטים היה מלווה בתוצאה גרועה יותר של חדות הראייה ולא נמצא בו כל יתרון.

Hayreh SS, Podhajsky PA, Zimmerman B, Hayreh SS, Podhajsky PA, Zimmerman MB.

Central and Hemicentral Retinal Vein Occlusion. Role of AntiPlatelet Aggregation Agents and Anticoagulants.

Ophthalmology 2011;118:16031611.