מתוך כנס האיגוד הישראלי לרפואה פנימית מרס 2002, מלון "דניאל" הרצליה.
(Antibiotic Associated Diarrhea (DAA
כ 30 עד 50 אחוז מהחולים המאושפזים בבית חולים ומטופלים באנטיביוטיקה מפתחים שלשול.
(Clostridium Difficile (C. Diff בודד לראשונה בשנת 1970 ומאז נחשב למחולל מרכזי של שלשול הנמצא בקשר עם טיפול אנטיביוטי. במקרים רבים של שלשול בקשר עם טיפול אנטיביוטי לא נמצא כל מחולל מזוהה.
בעבודה זו נסקרו תיקים עוקבים של 71 חולים ששוחררו כאשר בין האבחנות גם הופיע ADD. בנוסף לפרטים דמוגרפיים התיקים נסקרו ביחס לטיפולים האנטיביוטיים שקבלו קודם לשלשול, ממצאים קליניים ומעבדתיים במהלך המחלה, מחלות רקע, האמצעים האבחנתיים שננקטו לאחר הופעת השלשול, אופן הטיפול ותוצאות הטיפול.
החולים סווגו לשתי קבוצות:
חולים עם (Pseudornmbranous Colutis (PME אצלם הוכח קיום C.Diff או שהיתה רקטוסקופיה טיפוסית (39 חולים).
קבוצה שניה: חולים עם ADD להם היו שלוש או יותר פעולות מעיים רכות ליום, במשך שני ימים עוקבים לפחות, בקשר זמנים עם טיפול באנטיביוטיקה אך זהות המחולל לא הוכחה (31 חולים).
נערכה השוואה בין הקבוצות וכן בין הממצאים בתיקים הללו לבין הממצאים בספרות.
באוכלוסית המאושפזים שנסקרה נמצא מתאם בין ערכי לויקוציטים מעל 25000 לממ"ק וכן אלבומין מתחת ל 2.6 מ"ג אחוז לבין תמותה.
גורמי סיכון נוספים לתמותה בקרב הסובלים היו:
סכרת, טיפול קודם בונקומיצין והעדר טיפול קודם בקינולונים.
חולים שלקו ב ADD ללא הוכחת C.Diff נמצאו מטופלים בשכיחות גבוהה יותר בצפלוספורינים C.Diff מדור שני ופחות בפניצילין.
שעור תמותת החולים משתי הקבוצות היה 24% (10% בקבוצה הראשונה לעומת 41% בקבוצה השניה). שעור זה גבוהה משעור תמותת החולים ללא ADD האותן מחלקות.
ADD ללא הוכחת C.Diff מופיעה בחולים מבוגרים יותר ומהווה "סמן" לשעורי תמותה גבוהים בקרב חולים המאושפזים במחלקות פנימיות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!