רקע ומטרות המחקר
דימום תוך-מוחי (ICH) הוא מצב חירום נוירולוגי עם שיעורי תמותה ונכות גבוהים. בעוד שניתוחים מסורתיים נושאים סיכונים משמעותיים, ניתוחים זעיר-פולשניים (MIS) מציעים גישה פחות חודרנית. המחקר הנוכחי ביקש להעריך את הקשר בין MIS לבין תמותה בבית החולים ותוצאות שחרור בקרב חולים עם ICH.
שיטות ומדדים
• אוכלוסיית המחקר: מתוך 684,467 חולים עם ICH, נכללו 555,964 חולים לאחר סינון. מתוכם, 703 עברו MIS (312 ניתוחים סטריאוטקטיים ו-391 ניתוחים אנדוסקופיים).
• התאמה סטטיסטית: בוצעה התאמת ציוני נטייה (propensity score matching) כדי להשוות בין חולים שעברו MIS לבין אלו שלא עברו ניתוח, בהתבסס על משתנים קליניים ודמוגרפיים.
• מדדים עיקריים: התוצאה הראשית הייתה תמותה בבית החולים. תוצאות משניות כללו מצב תפקודי בעת השחרור (כולל יכולת ניידות ודירוג לפי סולם רנקין המותאם).
ממצאים עיקריים
• תמותה בבית החולים: בקרב החולים שעברו MIS, שיעור התמותה היה 13.5% (60 מתוך 446), לעומת 23.5% (8,321 מתוך 35,361) בקבוצת החולים שלא עברו ניתוח. הניתוח הראה כי MIS קשור להפחתה משמעותית בתמותה (יחס סיכויים מתואם [aOR] 0.50; רווח בר סמך 95%: 0.39–0.65)
• תוצאות שחרור: חולים שעברו MIS היו בעלי סיכוי גבוה יותר לשחרור למוסדות שיקום (aOR 1.93; רווח בר סמך 95%: 1.61–2.32), אך לא נצפו הבדלים משמעותיים ביכולת ניידות או בדירוג תפקודי בעת השחרור.
• השוואה בין סוגי ניתוחים: גם ניתוחים סטריאוטקטיים וגם ניתוחים אנדוסקופיים היו קשורים להפחתה בתמותה, עם יתרון קל לניתוחים הסטריאוטקטיים (aOR 0.36 לעומת 0.64, בהתאמה).
מסקנות
המחקר מצביע על כך שניתוחים זעיר-פולשניים (MIS) עשויים להפחית את שיעורי התמותה בבית החולים ולשפר את תוצאות השחרור בקרב חולים עם דימום תוך-מוחי לא טראומטי.
עם זאת, לא נצפה שיפור משמעותי בתפקוד הפיזי בעת השחרור, מה שמדגיש את הצורך במחקרים נוספים להערכת ההשפעה ארוכת הטווח של MIS על תפקוד החולים.
ד”ר דוד אוריון, מצנתר מוח, נוירולוג, מנהל מחלקת שבץ ומחלות נוירווסקולרית המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר
Outcomes Following Minimally Invasive Surgery for Intracerebral Hemorrhage in the AHA Get With The Guidelines-Stroke Registry
Stroke. 2025;56:1404–1412
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!