רמות לקטט בדם מעל 4 מילימול/ליטר בקבלה לאשפוז ביחידת טיפול נמרץ מלוות בסיכון מוגבר לתמותה בתוך חודשיים בחולים עם נזק כלייתי חד תחת טיפול כלייתי חליפי, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת BMC Nephrology.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל נתונים לאורך תקופה של ארבע שנים במטרה לבחון את ההשפעה של רמות לקטט בדם בקבלה לאשפוז ליחידת טיפול נמרץ על התמותה בחולים עם נזק כלייתי חד תחת טיפול כלייתי חליפי.
מדגם המחקר כלל 154 חולים (גיל ממוצע של 62.8 שנים, 30.5% נשים) עם נזק כלייתי חד בשלב 3 שקיבלו טיפול כלייתי חליפי ונתונים אודות רמות לקטט בדם בעת הקבלה לאשפוז ביחידת טיפול נמרץ; מרבית החולים (81.2%) קיבלו טיפול כלייתי חליפי ו-18.8% מהחולים הופנו לטיפולי המודיאליזה לסירוגין.
רמות לקטט גבוהות בדם הוגדרו בנוכחות ריכוז לקטט בדם של מעל 4 מילימול/ליטר בקבלה לאשפוז ביחידת טיפול נמרץ; 56 חולים (36.4%) אובחנו עם היפרלקטטמיה אקוטית לפני הקבלה לאשפוז.
במהלך מעקב של 60 ימים לאחר האשפוז, 118 חולים (76.6%) הלכו לעולמם, כאשר מרבית מקרי התמותה (70.1%) אירעו במהל הטיפול ביחידת טיפול נמרץ; משך האשפוז הממוצע עמד על 15.7 ימים.
חולים שהלכו לעולמם היו מבוגרים יותר, בסיכון גבוה יותר לסבול מאי-ספיקת לב (p=0.1) ועם תחלואה חמורה יותר במהלך האשפוז ליחידת טיפול נמרץ (מדד צ’רלסון ממוצע של 3.7, p<0.001); עם זאת, לא תועדו הבדלים משמעותיים במדדי SOFA ו-APACHE II ששרדו ואלו שלא שרדו.
לאחר 60 ימים, שיעורי ההישרדות היו נמוכים יותר משמעותית בחולים עם היפרלקטטמיה (p=0.03).
מניתוח הנתונים עלה כי גיל (יחס סיכון של 1.023, P=0.048) ורמות לקטט בדם (יחס סיכון של 1.065, p=0.033) זוהו כגורמים המנבאים תמותה בחולים אלו.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים במדידות רמות לקטט בדם במספר נקודות זמן במהלך האשפוז ביחידת טיפול נמרץ: בקבלה לאשפוז, לפני התחלת טיפול כלייתי חלפי ובאופן סדיר במהלך ולאחר טיפול כלייתי חליפי.
BMC Nephrol, April 30, 2025
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!