חדשות

הנחיות חדשות בנוגע לשימוש בקטמין לטיפול בהפרעות מצב רוח (JAMA Psychiatry)

08/03/2017

 

מומחים ניסחו מסמך שנועד לסייע לרופאים לטפל באופן הולם ובטוח בקטמין (קטאלר) בחולים הסובלים מדיכאון חמור והפרעות מצב רוח אחרות. מסמך זה פורסם בעקבות העליה בהיקף השימוש מעבר להתוויות וללא פיקוח בקטמין ברחבי ארצות הברית.

 

המומחים כותבים כי ישנן עדויות ברורות לפיהן השימוש בקטמין לטיפול בהפרעות מצב רוח מצוי במגמת עליה מהירה ברחבי המדינה ונדרשות הנחיות בנושא.

 

העדויות המשמעותיות ביותר התומכות בשימוש בקטמין בהפרעות פסיכיאטריות נוגעות לטיפול באירועי דיכאון מג'ורי ללא מאפיינים פסיכיאטריים. גם נתונים אלו מוגבלים מאחר ומרבית המחקרים להערכת היעילות התמקדו בשבוע הראשון בלבד לאחר עירוי יחיד של קטמין.

 

לדברי המומחים, רופאים יכולים לשקול טיפול בקטמין במידה והשלימו הערכה מקיפה לאישור כי החולה עונה על הקריטריונים האבחנתיים לדיכאון, כי הבטיחו כי נעשה ניסיון טיפול בנוגדי-דיכאון אחרים המאושרים ע"י מנהל המזון והתרופות האמריקאי, ולאחר ששללו היסטוריה של הפרעות שימוש בחומרים או הפרעות פסיכוטיות.

 

המומחים מעודדים רופאים להשלים בדיקת שתן לרעלים במטרה להבטיח כי אין היסטוריה של הפרעות שימוש בחומרים.

 

יש לקבל הסכמה מדעת בכתב מכל מועמד לטיפול בקטמין. בנוסף, על רופאים לדון באשר לסיכונים האפשריים של הטיפול והמידע המוגבל באשר לתועלת הטיפול עם כל החולים המועמדים לטיפול בקטמין.

 

חברי הועידה מזהירים כי חלק מהחולים עשויים לסבול מהשפעות דיסוציאטיביות או פסיכומימטיות זמניות בתגובה לעירוי קטמין. על הרופאים להיות מוכנים לטפל בהפרעות התנהגות דחופות. עוד יש להשלים הערכה לנוכחות מחשבות אובדניות לפני שחרור החולים לביתם. חובה להשלים מעקב הולם ותכנית ארוכת טווח לטיפול בדיכאון.

 

עוד ממליצים לרופאים לאמץ פרוצדורה סטנדרטית למתן קטמין, כאשר זו תכלול לפחות אישור הערכה לפני פרוצדורה וקבלת הסכמה מדעת; הערכה בסיסית של סימנים חיוניים; שילוב פסק-זמן במהלכו מאשרים את שם החולה והמינון המתאים; הערכה מתמשכת של המצב הפיזיולוגי והמנטאלי של המטופלים במהלך העירוי.

 

המומחים מזהירים כי התועלת של מתן עירויים חוזרים של קטמין עדיין אינה מוגדרת היטב.

 

לאור פוטנציאל ההתמכרות ושימוש לרעה בתרופה, על רופאים להיות עירניים להערכת הפוטנציאל להתפתחות הפרעות שימוש בקטמין ולהגביל את מספר ותדירות הטיפולים למספר הנמוך ככל הניתן להשגת תגובה קלינית.

 

JAMA Psychiatry. Published online March 1, 2017

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני