חדשות

טיפול בתרופות ממשפחת SSRI מעלות את הסיכון להישנות דימום תוך-מוחי (JAMA Neurol)

04/09/2020

 

תרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) מהוות טיפול יעיל כנגד דיכאון בחולים לאחר דימום תוך-מוחי, אך גם מלוות בסיכון מוגבר להישנות אירוע מוחי המורגי, בפרט בחולים בסיכון גבוה להישנות דימום זה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology.

 

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם טיפול בתרופות ממשפחת SSRI בקרב חולים ששרדו דימום תוך-מוחי ראשוני מלווה בסיכון מוגבר להישנות דימום תוך-מוחי ומפחית חומרת תסמיני דיכאון.

 

החוקרים אספו נתונים אודות חולים עם דימום תוך-מוחי שטופלו במרכז שלישוני בין ינואר 2006 ועד דצמבר 2017, עם חציון מעקב של 53.2 חודשים. המחקר כלל 1,279 חולים שנתנו הסכמתם להשתתף במחקר מבין 1,335 חולים מתאימים עם אבחנה של דימום תוך-מוחי אשר שוחררו מבית החולים לאחר אשפוז ראשון בשל אירוע מוחי.

 

החוקרים השלימו ניתוח סטטיסטי להערכת הסיכון להישנות דימום תוך-מוחי וחומרת דיכאון, כולל ניתוח לפי תתי-סוגים בחולים עם דימום אונתי תוך-מוחי, נוכחות וריאנטים APO ε2/ε4, היסטוריה קודמת של דימום תוך-מוחי/התקף איסכמי חולף/אירוע מוחי וגזע.

 

מדגם המחקר כלל 1,279 משתתפים, (גיל ממוצע של 71.3 שנים, 47% נשים).

 

מהנתונים עולה כי חשיפה לתרופות ממשפחת SSRI מלווה בסיכון מוגבר להישנות דימום תוך-מוחי (יחס סיכון של 1.31, רווח בר-סמך 95% של 1.08-1.59) ורזולוציה של דיכאון לאחר דימום תוך-מוחי (יחס סיכון של 1.53, רווח בר-סמך 95% של 1.12-2.09).

 

בקרב חולים בסיכון גבוה להישנות דימום תוך-מוחי, טיפול בתרופות ממשפחת SSRI לווה בעליה נוספת בסיכון להישנות דימום תוך-מוחי (יחס סיכון של 1.79, רווח בר-סמך 95% של 1.22-2.64) בהשוואה לכל יתר החולים ששרדו דימום תוך-מוחי (יחס סיכון של 1.20, רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.42, p=0.008).

 

הטיפול בתרופות ממשפחת SSRI הוביל להפחתת תסמיני דיכאון, ללא הבדל בין חולים בסיכון גבוה להישנות דימום תוך-מוחי וכל יתר שורדי דימום תוך-מוחי.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול בתרופות ממשפחת SSRI לאחר דימום תוך-גולגולתי מלווה בשיפור תסמיני דיכאון, לצד סיכון מוגבר להישנות אירוע מוחי המורגי.

 

JAMA Neurol. Published online August 31, 2020

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<