חדשות

טיפול בברזל במינון גבוה מגן על חולי דיאליזה מפני אוטם לבבי (מתוך כנס ה-ERA-EDTA)

17/06/2020

 

מניתוח תוצאות מחקר PIVOTAL שפורסמו במהלך הכנס ה-57 מטעם ה-ERA-EDTA (European Renal Association-European Dialysis and Transplant Association) עולה כי טיפול תוך-ורידי בברזל במינון גבוה מפחית את הסיכון לאוטם לבבי קלאסי על-רקע טרשת עורקים (אוטם לבבי מסוג 1) בחולי דיאליזה.

 

לצורך ניתוח הנתונים התמקדו החוקרים ב-2,141 חולי המודיאליזה והשוו בין חולים שקיבלו טיפול תוך-ורידי בברזל במינון גבוה מראש אל מול אלו שקיבלו טיפול תוך-ורידי במינון נמוך במידת הצורך. בעת הגיוס למחקר, כל החולים נטלו תכשירי ESA (Erythropoiesis Stimulating Agent) ובכולם תועד ריכוז פריטין מתחת ל-400 מיקרוגרם/ליטר ורוויון טרנספרין נמוך מ-30%.

 

החוקרים מדווחים כי 1,093 החולים בקבוצת הטיפול במינון גבוה של ברזל טופלו במינון חודשי מקסימאלי של Iron Sucrose של 400 מ"ג. במידה וריכוז פריטין עלה על 700 מיקרוגרם/ליטר או רוויון טרנספרין עלה על 40%, הושהה הטיפול בברזל עד לחודש הבא. 1,048 חולים שחולקו לקבוצת טיפול במינון נמוך קיבלו מינון חודשי מקסימאלי של Iron Sucrose של 400 מ"ג לשמירה על ריכוז פריטין של לפחות 200 מיקרוגרם/ליטר ורוויון טרנספרין של לפחות 20%.

 

התוצא העיקרי של מחקר PIVOTAL היה משלב אוטם לבבי, אירוע מוחי, אשפוז עקב אי-ספיקת לב ותמותה מכל-סיבה. באשר לניתוח המשני הנוכחי, החוקרים ביקשו לבחון את מרווח הזמן עד לאוטם לבבי ראשון.

 

לאחר חציון מעקב של 2.1 שנים, 8.4% מהחולים אובחנו עם אוטם לבבי. עם זאת, הסיכון לאוטם לבבי לא-פטאלי היה נמוך ב-31% בקרב מטופלים בברזל במינון גבוה, בהשוואה לאלו שטופלו בברזל במינון נמוך (יחס סיכון של 0.69, P=0.01).

 

החוקרים מדווחים כי שיעור אוטמים לבביים מסוג 1 היה גבוה פי 2.5, בהשוואה לשיעור אוטמים לבביים מסוג 2, בעוד ששיעור אוטמים לבביים ללא עליות מקטע ST היה גבוה פי 6.6, בהשוואה לאוטמים לבביים עם עליות מקטע ST, אך כי בחולים בקבוצת הטיפול בברזל במינון גבוה תועדה ירידה משמעותית בשיעור אוטמים לבביים פטאליים ולא-פטאליים, בהשוואה לאלו בקבוצת הטיפול בברזל במינון נמוך.

 

שיעורי התמותה לאחר 30 ימים עמדו על 11.3% ושיעורי התמותה לאחר שנה אחת עמדו על 39.8%.

 

החוקרים עדיין מנסים להבין מדוע ברזל במינון גבוה מספק הגנה מפני אוטם לבבי מסוג 1. ייתכן כי בנוכחות כמות ברזל רבה יותר, ההמוגלובין עלה מהר יותר במהלך המחקר, עם שיפור מעבר החמצן לשריר הלב. לחילופין, ייתכן כי בקבוצת הטיפול בברזל במינון גבוה נדרשו מינונים נמוכים יותר של תכשירי ESA, בהשוואה לחולים בקבוצת הטיפול בברזל במינון נמוך. מאחר ומחקרים קודמים מצאו קשר בין תכשירי ESA ובין סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם בחולים עם מחלת כליות כרונית ייתכן כי מינונים נמוכים יותר של תכשירים אלו מלווים בסיכון מופחת לאוטם לבבי.

 

מתוך כנס ה-ERA-EDTA

 

לידיעה במדסקייפ

 

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<