מאמרי מערכת

הלכה ורפואה ב'יד שרה' : טיפול בחולה המצוי במצב ''מוות מוחי''/מאת הרב יעקב וינר

29/10/2017

אישה המצויה במצב "מוות מוחי" מורדמת ומונשמת, האם ובאילו טיפולים חובה לטפל בה על פי ההלכה?

           

כבוד הרב, שלום וברכה!

אשתי לדאבוני מאושפזת בבית חולים באחד מערי הארץ במחלקת טפול נמרץ, היא מצויה במצב סופני, מורדמת ומונשמת.

הרופאים הודיעו לי שערכו לה בדיקות מעמיקות ולדעתם היא במצב "מוות מוחי", כלומר ליבה עדיין פועם והגוף שומר על החום הרצוי ומעכל את המזון, אך המוח חדל לגמרי מלתפקד כולל גזע המוח האחראי על הנשימה.

הרופאים הוסיפו והסבירו שעל פי החוק במדינת ישראל אשתי מוגדרת כמתה, ומעתה עומדות בפני שלשה אפשרויות:

א. להסכים לניתוקה ממכשיר ההנשמה וממילא לבה יפסיק לפעום מחמת חוסר חמצן.

ב. אם מבחינה דתית ישנה התנגדות לניתוק מכשיר ההנשמה, ישאירו את ההנשמה פעילה אך יפסיקו להזין אותה ולתת לה את התרופות החיוניות לחייה ועל ידי כך היא תמות ממילא.

ג. אם בני המשפחה יסכימו לתרום את איבריה לאחרים, יטפלו בה בכל הטיפולים ויזינו אותה וישתדלו לשמור על חייה, וכך היא תשרוד עד שימצא אדם המתאים לקבל את איבריה.

שאלתי היא: כיצד אנו כשומרי מצוות צריכים לנהוג במצב זה, ואיזה מענה עלינו לתת לרופאים?

תשובה: ראשית, אשא תפילה שהקב"ה ברחמיו המרובים ייתן לך ולבני המשפחה את הכוח להתמודד עם המצב הלא פשוט שנקלעתם אליו.

על פי דעת מורי ורבי רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל וכן הסכים עמו הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, אדם שמוגדר כמצוי במצב "מוות מוחי" דינו כחי לפי ההלכה היהודית. הגדרת המוות על פי ההלכה הינה רק כאשר האדם מונח כאבן דומם בלא תנועה כלל ואף דופק הלב והנשימה פסקו מתנועתם באופן בלתי הפיך. כיום עולם הרפואה בעולם מגדיר "מוות מוחי" גם כאשר הלב לא פסק מלפעום ומערכות שונות בגוף עדיין מתפקדות בצורה טבעית, כגון שמירת חום הגוף, מערכת העיכול ועוד. מחולה כזה אסור בשום אופן לקצור איברים עבור השתלה והעושה כן עובר על איסור רציחה אף שעושה כן בכדי להציל חיי אחרים.

אף אם נגדיר חולה המצוי במצב "מוות מוחי" כגוסס, לדעת הרב משה פיינשטיין והרב אלישיב זצ"ל אסור באיסור חמור לנתק גוסס ממכשיר ההנשמה, והעושה כן עובר על איסור רציחה.

מעתה נשוב לנדון השאלה: מאחר שהאישה הובחנה במצב "מוות מוחי", הצוות הרפואי מחויב על פי ההלכה לתת לה את כל התזונה והתרופות הנצרכות להמשך חייה.

עצתי היא שאחד מבני המשפחה ייגשו אל מנהל המחלקה או לאחות הראשית ויסביר להם בנעימות את דעת התורה הקדושה על פי הדרך המקובלת בעולם התורה, ויבקש בדרך ארץ שימשיכו לטפל בה כבכל חולה אחר.

הערה: ישנם רבנים שונים המקבלים את הגדרת הרופאים על "מוות מוחי" כמוות על פי ההלכה בתנאים מסוימים. אמנם רבים מגדולי התורה בדור שעבר הסכימו שלהלכה מצב זה אינו נחשב כמוות כלל.  

הכותב - הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.

ניתן לפנות במייל machonr@yadsarah.org.il בטלפון 02-6444590, ובכתובת שדרות הרצל 124 ירושלים.

הערת מערכת אי-מד:  כמצויין במאמר הנושא נמצא במחלוקת, כאשר הממסד הרפואי מכיר במצב של "מוות מוחי " כמוות לכל דבר מבחינת מתן טיפול ו/או תרומת איברים. עם זאת מצאנו לנכון להביא כאן את הגישה ההלכתית כפי שמציגה הרב וינר בתשובתו כיוון שחשוב שציבור הרופאים ומהמטפלים יכיר גם אותה.

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני