חדשות

קריטריונים דרמוסקופיים וגורמים הקשורים למטופל עשויים לסייע לאבחון וטיפול בנבוס מלנוציטי (מתוך Archives of Dermatology)

08/09/2009

מתוצאות סקירה ספרותית שפורסמה בגיליון אוגוסט 2009 של ה- Archives of Dermatology עולה כי קריטריונים דרמוסקופיים וגורמים הקשורים למטופל, המסוכמים ב"כלל 4X4X6", עשויים לסייע לרופאים באבחנה וטיפול באנשים עם נבוס מלנוציטי פיגמנטרי (pigmented melanocytic nevus).

 

החוקרים כותבים כי דרמוסקופיה מאפשרת הדגמה של מבנים פיגמנטריים סוב-מאקרוסקופיים, הנמצאים בקורלציה למבנים היסטופתולוגיים ספציפיים. לכן, דרמוסקופיה מהווה כלי בעל עוצמה אבחנתית רבה יותר לקביעת הצורך בהסרת הנגע , בהשוואה להסתכלות פשוטה בלבד. מחקרים שנערכו לאחרונה אפשרו הבנה רבה יותר של הגורמים המשפיעים על מבנה הנבוס. בסקירה מציגים הכותבים את הדפוסים הדרמוסקופיים השכיחים של נבוסים, ואת הגורמים המשפיעים על מבנה הנבוס בכל מטופל.    

 

החוקרים ערכו חיפוש במאגרי הנתונים Medline ו- Journals@Ovid לאיתור מאמרים רלוונטיים בשפה האנגלית והגרמנית, שפורסמו בשנים 1950-2009.

 

קריטריונים אבחנתיים

 

מתוצאות הסקירה עולה כי 4 קריטריונים, כל אחד מאופיין ע"י 4 משתנים, עשויים לסייע באבחנה הדרמוסקופית של נבוס:

1.      צבע (שחור, חום, אפור או כחול)

2.      דפוס (גלובולרי, רטיקולרי, starburst או כחול הומוגני)

3.      פיזור פיגמנטרי (מולטיפוקאלי, מרכזי, אקסצנטרי או אחיד)

4.      אתרים מיוחדים (פנים, כפות הידיים והרגליים, ציפורניים או מוקוזה)

 

הכותבים מציינים כי שילוב צבעים של כחול ו/או אפור ולבן רומז על נסיגה, שעלולה להתרחש במלנומה ולכן צריכה להעלות את דרגת החשד, בייחוד כשנמצאים מאפייני נסיגה בלמעלה מ-10% משטח הנגע. למרות שהערכת צבע הנגע בלבד אינה מספיקה כדי לשלול מלנומה, הכלל הבסיסי של "יותר צבעים, חשד גבוה יותר" עשוי לסייע לזיהוי שגשוג מלנוציטי אטיפי.

 

הארכיטקטורה והפיזור הפיגמנטרי של שגשוג מלנוציטי אטיפי הם לרוב יותר אסימטריים מאלו של שומות פשוטות, ולכן ניתן לומר כי "יותר צבעים, יותר מבנים, חשד גבוה יותר". כאשר מודגמות היפר פיגמנטציה אקסצנטרית או פיגמנטציה מולטיפוקאלית, הסבירות לאבחנת מלנומה בנגע עולה ולכן יש לעקוב אחר נגעים אלו בקפדנות או להסירם.

 

עם זאת, מחקר שפורסם לאחרונה מצא כי ב-92% מכל המלנומות המכילות היפרפיגמנטציה אקסצנטרית או פיגמנטציה מולטיפוקאלית, נמצאו מאפיינים דרמוסקופיים נוספים הספציפיים למלנומה, אשר אפשרו את זיהוי הממאירות ללא קשר לפיזור הפיגמנטרי. בנוסף נמצא, כי כל הנגעים עם היפרפיגמנטציה אקסצנטרית אך ללא מאפיינים נוספים ספציפיים למלנומה, היו שפירים.  

 

מלנומה הקשורה לנבוס נוטה להופיע בשכיחות רבה יותר באזורי גוף אקסיאליים, בייחוד בגפיים התחתונות. בדיקה היסטופתולוגית מדגימה לרוב דפוס דמוי-קונגניטלי עם מעורבות של הדרמיס. הסיכון להתמרה ממאירה של נבוס מולד או דמוי-קונגניטלי הוא נמוך, ולכן אין צורך בהסרה גורפת של נבוסים שכיחים אלו.

 

גורמים הקשורים למטופל ופיזור פיגמנטרי

 

קיימים 6 גורמים הקשורים למטופל, שעשויים להשפיע על דפוס הפיגמנטציה של כל נבוס: גיל, סוג העור, היסטוריה של מלנומה, חשיפה לקרני ultraviolet (UV), הריון ודינאמיקת הגדילה.

 

החוקרים כותבים כי "כלל ה-4X4X6" עשוי לסייע לרופאים לזכור את הקריטריונים הדרמוסקופיים של הנבוס ואת הגורמים הקשורים למטופל, המשפיעים על דפוס הנבוס. דרמוסקופיה היא טכניקה שימושית לאבחנת נבוס מלנוציטי, אך על הקלינאים לקחת בחשבון גורמים נוספים, על מנת לשפר את הטיפול באנשים עם נגעים פיגמנטריים.

 

החוקרים מפרטים את ההשפעה של גורמים ספציפיים הקשורים למטופל על הדפוס הדרמוסקופי:

1.      דפוס הקשור לגיל: בילדים לפני גיל ההתבגרות, רוב הנבוסים הם בעלי דפוס גלובולרי או הומגני. לעומת זאת, דפוס רטיקולרי (רשת) נצפה בשכיחות הגבוהה ביותר במבוגרים. נבוס גלובולרי ממוקם לרוב בראש, צוואר וגו עליון, בעוד שנבוס רטיקולרי עשוי להופיע בכל אזור בגו או בגפיים.  

2.      דפוס הקשור לסוג העור: באנשים עם עור מסוג I (עור בהיר מאוד, שיער ג'ינג'י) מופיע באופן אופייני נבוס בצבע חום בהיר עם היפופיגמנטציה מרכזית. באנשים עם עור מסוג II (עור בהיר, שיער בלונדיני) ו-III (גוון עור בינוני, שיער חום) מופיעים לרוב נבוסים בצבע חום בהיר עד כהה, עם פיגמנטציה מולטיפוקאלית. באנשים עם עור מסוג IV (עור כהה, שיער שחור) ניתן למצוא נבוסים שחורים או היפרמלנוטיים, ובאופן אופייני רואים נבוס בצבע חום כהה עם היפרפיגמנטציה מרכזית.    

3.      דפוס הקשור למלנומה: באנשים עם מלנומה לרוב מוצאים נבוס עם דפוס מעורב (דפוס רטיקולרי-גלובולרי או הומוגני-גלובולרי), בעוד שבאנשים בריאים נמצא לרוב נבוס בעל דפוס אחיד יותר.

4.      דפוס הקשור ל-UV: לאחר חשיפה ל-UV, עלולים להתפתח שינויים הפיכים במאפיינים הדרמוסקופיים של הנבוס, כגון פיגמנטציה כהה יותר, טשטוש של רשת הפיגמנט, עליה בגודל, אודם, ויצירה חדשה של נקודות, גלובולים או כתמים גדולים אירגולריים.

5.      דפוס הקשור להריון: שינויים הפיכים המתרחשים בנבוס בעת ההריון, כוללים התבהרות או התכהות של הנבוס, צמצום פרוגרסיבי של עובי הנבוס עם דומיננטיות של הדפוס הרטיקולרי, הופעה חדשה של נקודות או גלובולים, ווסקולריזציה מוגברת, ועליה בגודל, בייחוד בבטן.

6.      דינאמיקת הגדילה: נבוסים מתפתחים, המתאפיינים בבדיקה הדרמוסקופית בטבעת היקפית של גלובולים חומים קטנים, מופיעים לראשונה במתבגרים וממשיכים להופיע במהלך העשור השני לחיים. מעקב דרמוסקופי של נבוסים אלו מדגים הגדלה סימטרית, היעלמות של הגלובולים ההיקפיים, והתייצבות של גודל הנגע.  

 

Spitz Nevi ו-Reed Nevi

 

נבוסים מסוג Spitz ו-Reed עשויים להדגים דפוסים שונים, בהתאם לשלב הגדילה של הנגע: בתחילה גלובולרי, בהמשך דפוס starburst קלאסי ולבסוף דפוס הומוגני. חלק מנבוסים אלו עשויים אף להיעלם לחלוטין. לעומת זאת, נבוס כחול הומוגני הוא נגע יציב מאוד. הסרה של נגעים עם דפוס spitzoid מומלצת תמיד, בייחוד במבוגרים, שכן לא קיים קריטריון מדויק דיו המסוגל להבדיל בין מלנומה spitzoid ובין נבוסים מסוג Spitz ו-Reed.

 

כאשר מגיע לבדיקה מטופל עם נבוסים מרובים, על הרופא לזהות בתחילה את דפוס הנבוס הדומיננטי, המוגדר כדפוס המופיע בלמעלה מ-30% מכלל הנבוסים. הדבר מאפשר זיהוי של הנגעים האטיפיים, הנבדלים מהדפוס השולט.

 

הכותבים מסכמים כי שימוש בדפוס ה-4X4 הדרמוסקופי וב-6 הגורמים המשפיעים על דפוס הנבוס בכל מטופל, עשוי לסייע לרופאים באבחנת נבוסים פיגמנטריים ובטיפול באנשים עם נבוסים מרובים. הם מציינים כי הדפוסים הדרמוסקופיים של הנבוסים נחקרו רבות, אך קיימות רק ראיות חלקיות באשר לגורמים האינדיבידואליים או הסביבתיים המשפיעים על הדפוס של נבוס יחיד, או על סוג הנבוס הדומיננטי. לפיכך, דרושים מחקרים נוספים בתחום, על מנת להבין טוב יותר את התפקיד של גורמים אלו באבחנת גידולי עור מלנוציטיים אטיפיים.

 

בין מגבלות הסקירה מציינים החוקרים, כי הרוב המכריע של המחקרים שנכללו בסקירה היו מחקרים תצפיתיים פרוספקטיביים או רטרוספקטיביים, וכי איכות הראיות התומכות בהמלצות הסקירה הייתה ברובה ברמת עדות מדעית B.  

 

 

Arch Dermatol. 2009;145:816-826.

 

לידיעה במדסקייפ

 

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<