מהי גישת הטיפול הטובה ביותר במקרים של דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה? (J Neurosurg)

דימום תוך-מוחי מוביל לרוב למות המטופל, עם שיעורי תמותה גבוהים עוד יותר במקרים המתפתחים תחת טיפול פומי בנוגדי-קרישה. במסמך חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של כתב העת Journal of Neurosurgery, מפרטים מומחים את האתגרים הכרוכים בטיפול במצבים אלו.

עם הזדקנות האוכלוסייה והעליה בשיעורי הטיפולים ארוכי הטווח בנוגדי-קרישה, כולל קומדין ונוגדי-קרישה פומיים חדשים, מספר המקרים של דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה עולה וצפוי להמשיך לעלות.

שיעורי התמותה במקרים אלו נעים בין 42-67%, גם עם טיפול ב-PCC (Prothrombin Complex Concentrate). שיעור זה הרבה יותר גבוה בהשוואה לשיעורי תמותה עקב דימום תוך-מוחי בכללותם. שיעורי התמותה הגבוהים נובעים, לפחות באופן חלקי, מהתפשטות הדימום, כאשר דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה מלווה בהתפשטות נרחבת יותר, בהשוואה לדימום תוך-מוחי ספונטאני.

חשו מכך, במהלך עשרים השנים האחרונות לא חל שיפור בשיעורי התמותה עקב דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה.

במאמרם, החוקרים דנים במידע העדכני ביותר בנושא דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה והטיפול במצבים אלו ומדגישים את חשיבות הביטול המהיר של השפעות תרופות נוגדות-קרישה בחולים עם דימום תוך-מוחי.

בחולים המטופלים בקומדין עליה של פי 7-10 בסיכון להתפתחות דימום תוך-מוחי, ומקרים של דימום תוך-מוחי על-רקע קומדין נפוצים בעיקר בנוכחות ערכי INR בטווח 2-3.5. באשר לנוגדי הקרישה הפומיים החדשים, הנתונים בנוגע לדימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה מוגבלים .

במקרים של דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה נדרש תיקון מהיר של תפקודי הקרישה למניעת התפשטות של הדימום, צמצום הנזק לרקמה והתערבות ניתוחית לפי הצורך. הכותבים מציינים כי טיפולים רבים שימשו לבדם או כחלק ממערך טיפול משולב במצבים אלו, כולל FFP, מתן תוך-ורידי של וויטמין K, PCC ו-Recombinant Activated Factor VII.

השימוש ב-PCC ו-Recombinant Activated Factor VII במצבים של דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה מוגדר כשימוש מחוץ להתוויות של טיפולים אלו בארצות הברית. עם זאת, באפריל 2013 מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר את השימוש ב-Kcentra (4-factor PCC) לביטול מהיר של נוגדי-קרישה במבוגרים עם דימום מג’ורי חד. פלזמה הינה התכשיר הנוסף היחיד המאושר לשימוש במצבים אלו בארצות הברית. עם זאת, אין נתונים רבים באיכות טובה בנוגע לטיפול זה.

מרבית ההנחיות בנוגע לטיפול בדימום תוך-מוחי ספונטאני כוללות המלצות על גישות תיקון דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה; עם זאת, ההנחיות נכתבו לפני אישור נוגדי-קרישה פומיים חדשים.

בכל סוגי דימום תוך-מוחי ההמלצה העיקרית היא לשמור על לחץ עורקי ממוצע של פחות מ-130 מ”מ כספית ולחץ זילוח מוחי של לפחות 60 מ”מ כספית. חשוב להבין כי המלצות לאיזון לחץ דם ודימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה מבוססות על נתונים אודות מצבי דימום תוך-מוחי ספונטאני ולא מיועדות באופן ספציפי למצבי דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה; לפיכך, יש לבחון את ההמלצות בהתאם. יתרה מזאת, במצבי דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה כאשר מנסים לשמור על יעד לחץ עורקי ממוצע ולחץ זילוח מוחי, FFP עשוי להשפיע על השבת הנפח ולכן להשפיע לרעה על לחץ הדם. לפי המלצות ה-AHA, יש להשלים בדיקת CT מוח דחופה במקרים חשודים לדימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה.

בחולים עם דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה, בעיקר על-רקע טיפול בקומדין, מומלץ מתן ויטמין K עם FFP ו-PCC לתיקון מהיר של ערכי INR, התחלת ייצור גורמי קרישה התלויים בוויטמין K ועצירת הדימום. לאחר התייצבות החולה, יש לבחון את הצורך בהשבת טיפול נוגד קרישה.

הזמן הטוב ביותר להשבת טיפול נוגד-קרישה פומי לאחר דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה הוא נושא שנוי במחלוקת. יש לקבל החלטה על-בסיס ההיסטוריה הרפואית של המטופל, פיזיולוגיה והצורך באיזון בין הסיכון לסיבוכים תרומבוטיים אל מול הדימום. השורה התחתונה היא התאמת טיפול באופן אישי.

הכותבים מציינים כי דעות מומחים לפני שנת 2010 המליצו על השבת טיפול בקומדין 7-14 ימים לאחר דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה. עם זאת, מנתונים עדכניים יותר עולה כי בחלק מהחולים עדיף להמתין 10-30 שבועות לאחר דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה בטרם השבת טיפול בקומדין.

J Neurosurg. 2014;121:1-20

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • הערכה לא פולשנית של נוקשות הטחול מסייעת בחיזוי סיכון לסיבוכי מחלת כבד כרונית

    הערכה לא פולשנית של נוקשות הטחול מסייעת בחיזוי סיכון לסיבוכי מחלת כבד כרונית

    בדיקת SSM (או Spleen Stiffness Measurement) הדגימה ערך מנבא משמעותי של דה-קומפנסציה כבדית בחולים עם מחלת כבד כרונית מתקדמת מפוצה, עם ערך סף אופטימאלי של 50 kPa, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יתר לחץ דם פורטאלי הינו גורם פרוגנוסטי מרכזי במחלת כבד כרונית מתקדמת. […]

  • עליה בריכוזי וויטמין B6 ו-B2 לאחר פעילות גופנית בחולים עם טרשת נפוצה חמורה

    עליה בריכוזי וויטמין B6 ו-B2 לאחר פעילות גופנית בחולים עם טרשת נפוצה חמורה

    בחולים עם טרשת נפוצה זוהה קשר בין מדדי מוגבלות גבוהים יותר ובין ריכוזים נמוכים יותר של וויטמין B6; עם זאת, אימוני סיבולת הובילו לעליה בריכוזי וויטמין B6 ו-B2 בחולים עם מוגבלות חמורה יותר, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת The American Journal of Clinical Nutrition. מדגם המחקר כלל 106 חולים עם טרשת נפוצה שלקחו חלק […]

  • פוטנציאל המהפכה של AGI בנוירולוגיה

    פוטנציאל המהפכה של AGI בנוירולוגיה

    המאמר דן בהשפעות האפשריות של בינה מלאכותית כללית (AGI) על תחום הנוירולוגיה ומציג את הפוטנציאל המהפכני של AGI לצד הסיכונים המשמעותיים הכרוכים בכך

  • גורמי סיכון לאפילפסיה בחולים עם ליקוי קוגניטיבי

    גורמי סיכון לאפילפסיה בחולים עם ליקוי קוגניטיבי

    במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Neurology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ישנם מספר גורמי סיכון המלווים בעליה משמעותית בסיכון להופעה מאוחרת של אפילפסיה בחולים עם הידרדרות קוגניטיבית, כולל אלל APOE4, הופעה מוקדמת של דמנציה, ליקוי קוגניטיבי חמור, דמנציה משנית למחלת אלצהיימר, היסטוריה של אירוע מוחי או התקף איסכמי חולף ומחלת פרקינסון. […]

  • מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר את Nipocalimab לטיפול במיאסתניה גראביס

    מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר את Nipocalimab לטיפול במיאסתניה גראביס

    מנהל המזון והתרופות האמריקאי (Food and Drug Administration) אישר את Nipocalimab לטיפול במיאסתניה גרביס מוכללת במבוגרים ומתבגרים בגילאי 12 שנים ומעלה. המומחים מסבירים כי מדובר בתרופה הראשונה והיחידה הפועלת כנוגדן חד-שבטי הפועל כנגד קולטן Fc Receptor אשר אושרה ע”י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול בחולים אלו עם נוגדנים כנגד קולטן לאצטילכולין או כנגד MuSK (או […]

  • צעירים ששרדו מחלה ממארת בסיכון מוגבר לתמותה מסיבות אחרות

    צעירים ששרדו מחלה ממארת בסיכון מוגבר לתמותה מסיבות אחרות

    בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, במתבגרים ומבוגרים צעירים ששרדו מחלה ממארת תועד סיכון מוגבר לתמותה מסיבות שאינן קשורות למחלה הממארת, ממצאים בולטים במיוחד בקרב נשים עם ממאירויות המטולוגיות וגידולים מסוימים במערכת העצבים המרכזית, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת European Journal of Cancer. מדגם המחקר כלל 128,647 מתבגרים ומבוגרים צעירים עם מחלה ממארת בגילאי 15-39 שנים מ-63 […]

  • מדד שבריריות אלקטרוני מסייע בזיהוי מבוגרים בסיכון גבוה לתמותה

    מדד שבריריות אלקטרוני מסייע בזיהוי מבוגרים בסיכון גבוה לתמותה

    מדד שבריריות אלקטרוני, המבוסס על נתונים מהרשומות הרפואיות הממוחשבות וכולל קודי אבחנה, מסייע בזיהוי מבוגרים בסיכון מוגבר לתמותה, פניות דחופות לקבלת טיפול רפואי ואשפוזים בבתי חולים, כך מדווחים חוקרים מבוסטון במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Geriatric Society. מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי מבוסס על נתונים מרשומות רפואיות ממוחשבות במערכת רפואית אזורית בארצות הברית אשר […]

  • סיכון מוגבר לממאירות נוספת בחולים עם היסטוריה של לימפומה עורית

    סיכון מוגבר לממאירות נוספת בחולים עם היסטוריה של לימפומה עורית

    במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Dermatology מדווחים חוקרים מפנסילבניה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם היסטוריה של לימפומה עורית ראשונית של תאי B (או Primary Cutaneous B-cell Lymphoma) סיכון מוגבר משמעותית להתפתחות ממאירויות המטולוגיות וסרטן ערמונית. החוקרים בחנו את הנתונים אודות 3,757 חולים עם אבחנה של לימפומה ראשונית של העור (גיל חציוני […]

התכנים המוצגים באתר זה מיועדים לאנשי צוות רפואי בלבד

אם כבר נרשמת, יש להקליד את פרטי הזיהוי שלך