מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Fertility & Sterility עולה כי רמות AMH (או Anti-Mullerian Hormone) מנבאות ביוץ בנשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות תחת טיפול בקלומיפן ומטפורמין.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ריכוז AMH במדגם גדול של נשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות ולקבוע אם רמות AMH מנבאות השראת ביוץ מוצלחת בנשים תחת טיפול בקלומיפן ומטפורמין.
החוקרים השלימו ניתוח משני של מחקר PPCOS I (או Pregnancy in Polycystic Ovary Syndrome I), אשר כלל 333 נשים עם הפרעת פוריות ללא ביוץ משנית לתסמונת שחלות פוליציסטיות עם דגימות דם זמינות לבחינה בתחילת המחקר.
במחקר נבחן הקשר בין ריכוז AMH ההתחלתי בכל אחת משלוש הקבוצות ושיעורי הביוץ, שיעורי היריון ושיעורי לידות חי.
נתונים אודות ריכוז AMH ההתחלתי היו זמינים עבור 322 נשים, כאשר ריכוז AMH הממוצע עמד על 11.7 ננוגרם/מ”ל עם ריכוז שנע בין 0.1 עד 43.0 ננוגרם/מ”ל. כל עליה של יחידה אחת (1 ננוגרם/מ”ל) בריכוז AMH לוותה בירידה של 10% בסיכוי לביוץ (יחס סיכויים של 0.90, רווח בר-סמך 95% של 0.86-0.93); השפעה זו לא הייתה שונה לפי קבוצת הטיפול.
בנשים עם ריכוז AMH התחלתי גבוה (מעל 8 ננוגרם/מ”ל) הסיכוי לביוץ היה נמוך משמעותית בהשוואה לאלו עם ריכוזי AMH תקינים (פחות מ-4 ננוגרם/מ”ל) (יחס סיכויים של 0.23, רווח בר-סמך 95% של 0.05-0.68). קשר זה נותר מובהק סטטיסטית לאחר תקנון לערפלנים, כולל גיל, מדד מסת גוף, משך זמן במחקר ו-HOMA-IR (p=0.008).
ביוץ תועד גם בריכוזי AMH גבוהים מאוד; לא תועדה רמה מקסימאלית בה לא תועדו אירועי ביוץ.
החוקרים לא זיהו קשר בין ריכוז AMH ההתחלתי ובין שיעור הריונות או שיעור לידות חי לאחר תקנון לערפלנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאים אלו תורמים מידע חשוב נוסף לחשיבות רמות AMH בנשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות, כאשר ריכוזי AMH גבוהים יותר מלווים בסיכוי נמוך יותר להשגת ביוץ עם קלומיפן והשראת ביוץ, קלומיפן ומטפורמין, או מטפורמין.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!