שילוב בטמיגה עם טיפול אנטי־מוסקריני עשוי לשפר תסמיני פעילות־יתר של שלפוחית השתן בחולים עם טרשת נפוצה

 מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Clinical Neuropharmacology עולה כי בחולים עם טרשת נפוצה ופעילות־יתר של שלפוחית השתן עם תגובה לא־מספקת טיפול ב־Solifenacin, הוספת בטמיגה (Mirabegron) הובילה לשיפור משמעותי בתסמינים.

 ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טרשת נפוצה הינה מחלה נוירו־דלקתית כרונית של מערכת העצבים המרכזית, הפוגעת בעיקר במבוגרים צעירים. בשל מעורבות חוט השדרה והמוח ישנה שכיחות גבוהה של תסמינים משנית להפרעה בדרכי שתן תחתונות. חולים עם טרשת נפוצה לעיתים קרובות סובלים מתסמיני פעילות־יתר של שלפוחית השתן, דוגמת דחיפות ותכיפות במתן שתן ואי־נקיטת שתן עקב דחיפות. טיפול אנטי־מוסקריני מהווה את קו הטיפול הראשון בחולים עם טרשת נפוצה ותסמיני פעילות־יתר של שלפוחית השתן, כמו גם באוכלוסייה הכללית. עם זאת, ב־30% מהחולים תועד שיפור לא־מספק או אי־סבילות לטיפול.

 מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את היעילות והבטיחות של הוספת בטמיגה לטיפול בחולים עם טרשת נפוצה לאחר תגובה לא־מספקת לטיפול אנטי־מוסקריני.

 מדגם המחקר כלל 70 חולים עם טרשת נפוצה, מהם 22 חולים נכללו במחקר. כל החולים שנכללו במחקר אובחנו עם טרשת נפוצה לפחות שלוש שנים, מדד Expanded Disability Status Scale נמוך מ־6 נקודות ומדד Overactive Bladder Symptom Score Scale של 3 נקודות ומעלה.

 כל החולים החלו טיפול יומי ב־Solifenacin במינון 10 מ"ג והיו במעקב לאורך ארבעה שבועות. ב־11 חולים עם שיפור לא־מספקת במדד תסמיני פעילות־יתר של שלפוחית השתן ניתן בנוסף טיפול בבטמיגה. אחר הוספת בטמיגה תועד שיפור משמעותי ומספק במדד תסמיני פעילות־יתר של שלפוחית השתן (p<0.008).

 החוקרים מסכמים וכותבים כי ממאי המחקר מעידים כי שילוב בטמיגה עם טיפול אנטי־מוסקריני עשוי להיות יעיל בחולים עם טרשת נפוצה ופעילות־יתר של שלפוחית השתן, במיוחד במקרים של תגובה לא מספקת לטיפול יחידני.

למאמר

הוספת בטמיגה לגירוי עצב טיביאלי אחורי משפר תוצאות טיפול בנשים עם אי־נקיטת שתן עקב דחיפות

 במאמר שפורסם בכתב העת International Urogynecology Journal מדווחים חוקרים מארצות הברית על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בנשים עם אי־נקיטת שתן עקב דחיפות ותסמיני פעילות־יתר של שלפוחית השתן שהופנו לגירוי עצב טיביאלי אחורי (Posterior Tibial Nerve Stimulation), הוספת בטמיגה הובילה לשיפור משמעותי בתסמינים, בהשוואה למשלב PTNS עם פלסבו.

 החוקרים השלימו מחקר אקראי ומבוקר בנשים בגילאי 18 שנים ומעלה עם תסמיני אי־נקיטת שתן עקב דחיפות, ללא תגובה לטיפול קו־שני או אי־סבילות תרופות אנטי־מוסקריניות. הנשים חולקו באקראי ביחס 1:1 לקבוצת טיפול ב־PTNS עם בטמיגה או PTNS עם פלסבו, כאשר הן החוקרים והן המטפלים לא היו מודעים באיזו קבוצה נכללה כל משתתפת. המשתתפות השלימו יומן שתן בן שלושה ימים לפני ההתערבות ו־12 שבועות לאחר הטיפול. שאלונים תקפים שימשו להערכת נטל התסמינים והשפעתן לפני ואחרי הטיפול.

 התוצא העיקרי ש המחקר היה ההבדל בין הקבוצות בשינוי במספר הממוצע של אירועי אי־נקיטת שתן עקב דחיפות ביומן בן שלושה ימים לפני לעומת אחרי הטיפול.

 מדגם המחקר כלל 44 נשים בגיל ממוצע של 56 שנים, ללא הבדלים דמוגרפיים או קליניים בין נשים בשתי הקבוצות.

 מהנתונים עולה הבדל משמעותי בין הקבוצות בהבדל הממוצע באירועי אי־נקיטת שתן עקב דחיפות לפני לעומת אחרי ההתערבות, כאשר ההבדל עמד על 9.4 אירועים בזרוע הטיפול בבטמיגה לעומת 5.3 אירועים בזרוע הפלסבו (P=0.007).

 המחברים מציינים עוד הבדלים משמעותיים בתדירות מתן שתן לפני ההתערבות בהשוואה למצב לאחר ההתערבות, כמו גם במדדים להערכת נטל התסמינים (Overactive Bladder Questionnaire Short Form Symptom Bother) או איכות החיים הבריאותית משנית לתסמינים (Symptom Health־Related Quality of Life).

 החוקרים מסכמים וכותבים כי בנשים שהופנו לטיפול PTNS בשל אי־נקיטת שתן עקב דחיפות ופעילות־יתר של שלפוחית השתן, הוספת בטמיגה הובילה לשיפור משמעותי הן בתסמינים האובייקטיביים והן בתסמינים הסובייקטיביים משנית לפעילות־יתר של שלפוחית השתן.

 למאמר

 טיפול בבטמיגה עשוי לשפר תפקוד חדר ימין בחולים עם יתר לחץ דם ריאתי עם אי־ספיקת לב

במאמר שפורסם בכתב העת European Journal of Heart Failure הוצגו תוצאות מחקר SPHERE־HF להערכת התועלת האפשרית של בטמיגה (Mirabegron) לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי. מהנתונים עולה כי הטיפול התרופתי לא הפחית את התנגודת בכלי דם ריאתיים, אך נרשם שיפור משמעותי במקטע הפליטה של חדר ימין.

 ברקע מחקר מסבירים החוקרים כי חלה עליה בשכיחות יתר לחץ דם ריאתי עם מחלת לב שמאלי, כאשר אין טיפול תרופתי ממוקד והפרוגנוזה של החולים גרועה, בעיקר במקרים של יתר לחץ ריאתי פרה־קפילרי ופוסט־קפילרי. מטרתם כעת הייתה לבחון אם טיפול בבטמיגה עשוי להביא לשיפור בתוצאות בחולים עם משלב יתר לחץ ריאתי פרה־קפילרי ופוסט־קפילרי.

 מחקר SPHERE–HF הינו מחקר רב־מרכזי, אקראי, מבוקר־פלסבו, שכלל חולים יציבים עם יתר לחץ ריאתי פרה־קפילרי ופוסט־קפילרי עם אי־ספיקת לב תסמינית. מדגם המחקר כלל 80 חולים, מהם 39 חולים שטופלו בבטמיגה (מינון יומי של 50 מ"ג והתאמת מינון עד 200 מ"ג ביום) ו־41 חולים בזרוע הפלסבו. מבין אלו, 66 חולים השלימו בהצלחה את פרוטוקול המחקר והיו זמינים להערכת התוצאות לאחר 16 שבועות.

 התוצא העיקרי היה השינוי בתנגודת כלי דם ריאתיים בצנתור לב ימני. תוצאים משניים כללו שינויים במקטע הפליטה של חדר ימין כפי שנקבע לפי טומוגרפיה ממוחשבת או בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית של הלב, מדדים המודינמיים אחרים, מצב תפקודי ואיכות חיים.

 החוקרים מדווחים כי הטיפול בבטמיגה אמנם לא הוביל לשיפור בתנגודת כלי דם ריאתיים מאחר וההבדל בין שתי זרועות המחקר לא היה מובהק סטטיסטית, אך בקרב מטופלים בבטמיגה תועד שיפור מובהק סטטיסטית במקטע הפליטה של חדר ימין, בהשוואה לחולים בזרוע הפלסבו (הבדל ממוצע של 3.0%, רווח בר־סמך 95% של 0.4־5.7%, p=0.026), ללא הבדלים משמעותיים בתוצאי סיום משניים אחרים.

 החוקרים מסכמים וכותבים כי מהממצאים עולה כי טיפול בבטמיגה אמנם לא הפחית את תנגודת כלי דם ריאתיים, אשר הוגדר כתוצא העיקרי של המחקר, בחולים עם יתר לחץ ריאתי פרה־קפילרי ופוסט־קפילרי, אך נרשם שיפור משמעותי במקטע הפליטה של חדר ימין כפי שנקבע לפי בדיקות הדמיה של הלב.

למאמר

 בסקירה זו הוצגו שלושה מחקרים שפורסמו לאחרונה והדגימו את היעילות ואת הבטיחות של בטמיגה בחולים בחולים עם יתר לחץ דם ריאתי, טרשת נפוצה ובנשים עם אי-נקיטת שתן עקב דחיפות

 בתמיכה בלתי תלויה של חברת אסטלס