Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 16/02/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

31/07/2007 בקיצור נמרץ יוני חלק ב'

דיאטה ים-תיכונית מגנה מפני נזק חמצוני והתפתחות מחלת עורקים קורונרים (Arch Intern Med)   

ממחקר חדש עולה כי אחד המנגנונים העיקריים בהם דיאטה ים-תיכונית מגנה מפני התפתחות מחלת עורקים קורונרים, הוא דרך הקטנת הנזק החמצוני לכולסטרול מסוג LDL.

שמן זית, מקור עשיר לחומצות שומן חד בלתי-רוויות, הוא מרכיב מרכזי בדיאטה הים-תיכונית, ושומר את כל המרכיבים הליפופילים של פירות ותרכובות פנוליות, עם תכונות אנטי-אינפלמטוריות ונוגדות-חמצון חזקות. גם לאגוזים, מרכיב שכיח בדיאטה ים-תיכונית, פרופיל חומצות שומן חיובי, ומהווים מקור תזונתי עשיר וכן מקור למרכיבים אחרים כמו סיבים, פיטוסטרולים, חומצה פולית ונוגדי-חמצון, העשויים להשפיע לטובה על הסיכון ל-CHD.

מטרת המחקר הייתה להעריך את השפעות דיאטה ים-תיכונית כמניעה ראשונית של מחלות קרדיווסקולריות, ולבחון את ההשערה כי LDL מחומצן עשוי לשחק תפקיד חשוב בטרשת עורקים ומחלה קרדיווסקולרית.

המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות התערבות – דיאטה ים תיכונית עם שמן זית בתולי, דיאטה ים תיכונית עם אגוזים, או דיאטה דלת-שומן. המדדים העיקריים הינם צברי אירועים קרדיווסקולרים, כולל תמותה קרדיווסקולרית, אוטם לבבי לא-פטאלי, או שבץ לא-פטאלי, כאשר המחקר צפוי להסתיים בסוף 2010.  מהממצאים לאחר שלושה חודשים עלה כי חלה ירידה במדדי BMI והמשקל, בכל שלוש הקבוצות, ללא הבדלים בין הקבוצות. עם זאת, במשתתפים בשתי קבוצות הדיאטה הים-תיכונית, נרשמו רמות סוכר נמוכות יותר, לחצי דם סיסטולים נמוכים יותר, ויחס בין כולסטרול כללי ו-HDL נמוך יותר, בהשוואה למשתתפים בקבוצת דיאטה דלת-שומן.

לדברי החוקרים, המחקר מראה בבירור כי לדיאטה עשירה בחומצות שומן חד-בלתי רוויות יש השפעה נוגדת חמצון, כדיאטה עתירה בפירות וירקות ותוספי שמן זית ואגוזים, ההשפעות המגנות מפני אירועים קרדיווסקולרים נובעות ככל הנראה משיפור היחס בין מרכיבי כולסטרול השונים, וכן מהשפעות על לחצי הדם ומדדי דלקת. עם זאת, המחקר מאשר השערות קודמות לפיהן לדיאטה הפופולרית יש השפעות נוגדות-חמצון.

 Arch Intern Med. 2007;167:1195-1203.

 

 

סוכרתיים מגיעים לתוצאות טובות יותר עם תומכנים משחררי תרופה (מתוך Am J Cardiol)

מטה-אנליזה חדשה מראה, כי בקרב חולי סוכרת העוברים התערבויות כליליות מלעוריות, הסיכון לחסימה חוזרת נמוך יותר כאשר משתמשים בתומכנים משחררי תרופה יחסית לתומכנים מתכתיים. באופן כללי, אומרים החוקרים, חולי סוכרת המטופלים בתומכנים מתכתיים נמצאים בסיכון גבוה יותר באופן ניכר לחסימה חוזרת.

החוקרים אספו נתונים משמונה מחקרים, הכוללים 1520 חולי סוכרת. התוצאות דווחו בגיליון מאי של ה-American Journal of Cardiology.

נמצא, כי שימוש בתומכנים משחררי תרופה הפחית את הצורך בהליכים חוזרים ב-65%.

 

לדברי החוקרים, אחת הדאגות שעלתה לאחרונה קשורה בחסימה מאוחרת של התומכן. במחקר זה, לא נצפה הבדל בהישרדות בין שני סוגי התומכנים. עם זאת, המעקב במחקר היה קצר מכדי לזהות הבדל בהישרדות.

החוקרים מסכמים כי  מחקרים ארוכי טווח דרושים על מנת להעריך אם ישנם חסרונות כלשהם לתומכנים משחררי תרופה בחולי סוכרת. אף על פי כן, נתונים קצרי טווח תומכים באופן בולט בשימוש בתומכנים אלה בקבוצה זאת של חולים.

 Am J Cardiol 2007;99:1399-1402

 

 

קשר הדוק בין מחלות עצם ומחלות וסקולריות בחולי אי-ספיקת כליות (Hypertension)   

ממחקר חדש, שפורסם בגליון יוני של Hypertension, עולה כי קיים קשר בין צפיפות עצם נמוכה בעמוד השדרה ובין עליה במהירות גלי הדופק (Pulse Wave Velocity – PWV) בחולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 5. ממצאים אלו תומכים בהשערה לפיה יש קשר הדוק בין מחלה וסקולרית ומחלת עצמות בחולים אלו. לדברי החוקרים, הפרעות בצפיפות עצם בחולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 5, עשויות לתרום להיארעות המוגברת של תחלואה קרדיווסקולרית.

במטרה לבחון את הנושא, החוקרים העריכו את הקשר בין מדדי BMD ו-PWV, מדד לא-פולשני להערכת הסיכון הקרדיווסקולרי, ב-110 חולים המטופלים בהמודיאליזה. כמו כן, נערכו בדיקות DEXA ו-CT .

החוקרים מצאו כי מדדי T Score היו נמוכים יותר בגילאים מבוגרים, בלבנים, בחולי סוכרת, בנוכחות לחץ דם דיאסטולי נמוך או רמות אלבומין נמוכות. ניתוח הממצאים העלה כי לצד ירידה במדדי BMD (לפי בדיקות CT), חלה עליה במהירות גל הדופק.

לא נמצא קשר בין מדדי BMD בבדיקת DEXA ובין PWV. החוקרים טוענים כי הדבר נובע ככל הנראה מהשכיחות הגבוהה של הסתיידויות באבי העורקים, ובדיקת CT כמותי הינה מדויקת יותר בהערכת צפיפות העצם בעמוד השדרה.

אמנם לא נלקחו בדיקות להערכת רמות ויטמין D בסרום, אך החוקרים מצאו OR של 0.51 לקשר בין מהירות גל דופק של 9 מטר לשנייה ומעלה ובין נטילת ויטמין D3 או אנלוגים שלו. לפיכך, נראה כי נטילת מוצרי ויטמין D מביאה לירידה של כ-50% בסיכון להקשחת דופן אבי העורקים.

 Hypertension 2007;49:1278-1284.

 

 

סיכון מוגבר להפרעות דיכאון בנשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות (Fertility and Sterility)   

ממחקר חדש, שפורסם בגליון יוני של Fertility and Sterility, עולה כי הסיכון להפרעות דיכאון בנשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות (PCOS) גבוה פי ארבע, בהשוואה לנשים ללא התסמונת. לאור הממצאים, החוקרים טוענים כי נשים אלו צריכות לעבור בדיקות סקר רוטיניות לדיכאון.

החוקרים ביקשו להעריך את שכיחות הפרעות דיכאון ב-103 נשים בגיל הפוריות עם PCOS, בהשוואה ל-103 ביקורות בריאות ללא PCOS, ובחנו את הקשר עם דיכאון, היפראנדרוגניזם ומדדים מטבולים אחרים.

במהלך התקופה שבין מאי 2004 ואוגוסט 2005, מספר המקרים החדשים של הפרעות דיכאון היה גבוה יותר, באופן משמעותי, בנשים עם PCOS (21%), בהשוואה לביקורות (3%). לאחר תקנון למדדי BMI וסיפור משפחתי של דיכאון, חושב OR של 5.11 עבור הפרעות דיכאון בנשים עם PCOS.

בנוסף למקרים חדשים, המספר הכולל של הפרעות דיכאון בנשים עם PCOS היה גבוה יותר באופן משמעותי (35%), בהשוואה לקבוצת הביקורות (10.7%). מספר המקרים כלל נשים שאובחנו עם דיכאון לפני המחקר וטופלו בהווה בנוגדי-דיכאון.

יחס הסיכונים המתוקנן להפרעות דיכאון בנשים עם PCOS, בלא תלות בסיפור משפחתי, השמנת-יתר, אי-פוריות ומדדים אחרים, עמד על 4.23.

בהשוואה לחולות PCOS שלא סבלו מהפרעות דיכאון, מדדי BMI בנשים עם PCOS היו גבוהים יותר, עם עדות לתנגודת לאינסולין. עייפות והפרעות שינה הם שני התסמינים הנפוצים ביותר בנשים עם אבחנה חדשה של דיכאון, ואחריהן ירידה בעניין ושינויים בתאבון.

מהמחקר עולה כי נשים עם PCOS מצויות בסיכון משמעותי להפרעות דיכאון, כולל דיכאון מג'ורי, אם כי החוקרים ממליצים לערוך מחקרים גדולים יותר שיאשרו ממצאים אלו.

Fertil Steril 2007;87:1369-1376.

 

 

הקשר בין רמות המוגלובין A1c ובין חומרת מחלת עורקים פריפרית בחולי סוכרת (Am J Cardiol)   

בחולי סוכרת עם מחלת עורקים פריפרית, רמות גבוהות יותר של Hemoglobin A1c (HbA1c) עומדות בקורלציה עם מחלת עורקים קשה יותר.

 

מחקרים קודמים מצאו קשר בין רמות גבוהות של HbA1c ובין מחלת עורקים פריפרית, גם בחולים ללא סוכרת. החוקרים מציינים כי רמות HbA1c עמדו גם בקורלציה עם מחלת עורקים קורונרים אקסטנסיבית יותר.

 

החוקרים בחנו את הקשר בין רמות HbA1c מוגברות ובין חומרה קשה יותר של מחלת עורקים פריפרית, בהתאם למדד Ankle-Brachial Index בחולי סוכרת בגיל ממוצע של 70 שנים.

 

בחולים עם Anlkle Brachial Index של פחות מ-0.60, רמות HbA1c הממוצעות היו גבוהות יותר משמעותית (9.1%), בהשוואה ל-7.1% מהחולים עם Ankle-Brachial Index של 0.60-0.89.

 

חולי סוכרת ומחלת עורקים פריפרית צריכים לעבור מודיפקציה אנינטנסיבית יותר של גורמי הסיכון, עם הורדת רמות HbA1c לרמות נמוכות מ-6.5%.

 Am J Cardiol 2007;99:1468-1469.

 

 

תסמונת מטבולית מעלה את הסיכון למוות פתאומי בגברים (Euro Heart J)   

ממחקר חדש מצרפת עולה כי בגברים בריאים, בגיל העמידה, תסמונת מטבולית מעלה את הסיכון למוות פתאומי, ובצורה פחות משמעותית, את הסיכון למוות לא-פתאומי בלא-תלות בגורמי סיכון למחלת לב קורונרית.

החוקרים עקבו אחר 6,678 גברים צרפתים, ללא סוכרת או מחלת לב בתחילת המחקר, שהיו במעקב במשך 21 שנים.

963 גברים (14.4%) פיתחו תסמונת מטבולית במהלך תקופת המעקב, בהתבסס על קריטריוני NCEP III – כלומר, שלושה מארבעת הבאים – השמנה מרכזית, לחץ דם גבוה, רמות סוכר גבוהות בצום ורמות טריגליצרידים גבוהות. נתונים אודות רמות HDL לא היו זמינים.

שכיחות תסמונת מטבולית עלתה ל-16.7% לפי קריטריוני International Diabetes (IDF), לפיהם ההגדרה מבוססת על נוכחת השמנה מרכזית ביחד עם שניים מהבאים או טיפול בשניים מהבאים – רמות טריגליצרידים גבוהות, רמות HDL נמוכות, רמות סוכר גבוהות בצום, טיפול נגד סוכרת, לחץ דם סיסטולי מוגבר או לחץ דם דיאסטולי מוגבר.

לדברי החוקרים, לאחר תקנון לגורמי סיכון אחרים למחלת לב, תסמונת מטבולית, שהוגדרה לפי קריטריוני NCEP , לוותה בסיכון מוגבר של 68% לתמותה פתאומית, וסיכון מוגבר של 38% לתמותה לא-פתאומית, במהלך 21 שנים.

מדדי HR עבור מוות פתאומי ומוות לא-פתאומי היו גבוהים יותר בהגדרת תסמונת מטבולית לפי קריטריוני IDF – 2.02 ו-1.69, בהתאמה.

החוקרים מסכמים כי יש לערוך מחקרים נוספים להערכת הקשר בין תסמונת מטבולית ומוות פתאומי ומוות לא-פתאומי באוכלוסיה הכללית. הם קוראים לערוך מחקרים הכוללים את חמשת הקריטריונים העיקריים לתסמונת המטבולית לפי NCEP-III (Modified) או קריטריוני IDF.

Euro Heart J 2007;28:1149-1154

 

צריכת פירות וירקות מעודדת ירידה במשקל על-ידי הפחתת צפיפות האנרגיה התזונתית (מתוך Am J Clin Nutr)   

מחקר חדש מראה, כי אנשים המפחיתים את צפיפות האנרגיה שלהם בתזונה ע"י הוספת מזונות עשירים במים, כגון פירות וירקות, ומגבילים את צריכת השומן מאבדים יותר משקל לאחר שישה חודשים בהשוואה לאלה שרק מורידים את צריכת השומן שלהם.  במחקר הנוכחי, ההשפעה של שתי אסטרטגיות להפחתת צפיפות האנרגיה בתזונה על הירידה במשקל הושוו לאורך שנה אחת. במסגרת המחקר, 97 נשים בעלות עודף משקל חולקו באקראי להפחתת צריכת השומן בתזונה (קבוצה א') או להפחתת צריכת השומן והעלאת הצריכה של מזונות העשירים במים (קבוצה ב'), בעיקר פירות וירקות. המשתתפות לא קיבלו הנחיות לגבי צריכת קלוריות או שומן, ואושרו לאכול כמויות שונות, בתנאי שהן עוקבות אחר הנחיות התזונה שלהן. נמצא, כי נשים בקבוצה ב' איבדו כעבור שישה חודשים ב-33% יותר משקל בהשוואה לאלה שהורידו את צריכת השומן בלבד. כעבור שנה, הירידה הממוצעת במשקל הייתה 7.9 ± 0.9 לעומת 6.4 ± 0.9 ק"ג, בהתאמה.

החוקרים מציינים, כי 71 המשתתפות שהשלימו את המחקר, בשתי הקבוצות, הפחיתו את משקל גופן לאחר שנה. אולם, הנשים בקבוצה ב' הראו דפוס שונה משמעותית של איבוד משקל יחסית לאלה בקבוצה א'. בהכללת כל המשתתפות במחקר, עדיין נצפה הבדל בדפוס הירידה במשקל בין הקבוצות. על אף ששתי הקבוצות הראו ירידה דומה בצריכת השומן, קבוצה ב' הייתה עם צפיפות אנרגיה נמוכה יותר מאשר קבוצה א', משום שהמשתתפות צרכו משקל גדול יותר של מזון, בעיקר פירות וירקות. קבוצה ב' דיווחה בנוסף על ירידה בתחושת הרעב.

החוקרים מסכמים כי שתי האסטרטגיות שנבדקו במחקר היו יעילות בהפחתת משקל ובשמירה על המשקל, ללא הגדרת גבולות לצריכת הקלוריות או השומן.  הפחתת צפיפות האנרגיה במזון, בעיקר ע"י שילוב של צריכה מוגברת של פירות וירקות עם צריכה נמוכה של שומן, הינה אסטרטגיה יעילה לאיבוד משקל תוך שליטה על הרעב.

 Am J Clin Nutr. 2007;85:1465-1477

 

 

מדד פשוט להערכת סיבוכים קרדיווסקולריים לאחר PCI (מתוך Mayo Clin Proc)   

במחקר חדש, שפורסם בגיליון יוני של Mayo Clinic Proceedings, פורסם מדד סיכונים חדש, הכולל שבעה פרמטרים, להערכת הסיכוי לסיבוכים קרדיווסקולריים לאחר PCI (Percutaneous Coronary Intervention).

החוקרים טוענים כי מדובר בכלי יעיל במיוחד במסגרת הסכמה מדעת, הן מצד המטופל והן מצד המטפל. מאחר שהמדד אינו משלב פרמטרים אנגיוגרפים בהערכת הסיכון, ניתן להשתמש בו כבר במגע הראשון עם המטופל במרפאה, והרופא אינו חייב להיות קרדיולוג.

החוקרים בנו את מודל הסיכונים לאחר צנתור לב על-סמך משתנים מעבדתיים וקליניים, במטרה לרבד את הסיכונים לפני הפרוצדורה.

המדד המשמש לניבוי תמותה ואירועים קרדיווסקולריים מג'ורים במהלך האשפוז הראשון, כולל גיל, אוטם לבבי ב-24 השעות האחרונות, שוק לפני הפרוצדורה, רמות קריאטינין בסרום, מקטע פליטה של חדר שמאל, אי-ספיקת לב ומחלת עורקים פריפרית.

מהתוצאות עולה כי למודל יכולת מצוינת להבחין בין חולים בסיכון גבוה וחולים בסיכון נמוך (שטח מתחת לעקומת ROC של 0.90), ויכולת טובה בהערכת הסיבוכים הקרדיווסקולריים (0.76).

על סמך מדד סיכונים פשוט, ניתן לסווג את החולים לאחת מחמש קבוצות סיכון לסיבוכים בעקבות הפרוצדורה ותמותה, כאשר מרבית החולים נכנסים לקבוצה בסיכון נמוך או נמוך מאוד. מודלי הסיכון יסייעו הן לחולים עם מחלת עורקים קורונרים והן לרופאים המטפלים, להבין טוב יותר את הסיכונים הכרוכים ב-PCI לפני אנגיוגרפיה של העורקים הקורונרים.

 

החוקרים מאמינים כי החשיבות של מדד הסיכונים החדש, בהשוואה למודלי הסיכון הקיימים, נעוצה בעובדה שאף אחד מן המדדים אינו דורש אנגיוגרפיה, ולכן נוח וקל יותר להשתמש בו במסגרת תהליכי קבלת החלטות.

Mayo Clin Proc 2007;82:701-708.

 

 

הורמון גדילה אינו משפר תפקוד ריאתי בציסטיק פיברוזיס (מתוך Pediatrics)   

מחקר חדש מראה, כי טיפול בהורמון גדילה אינו מביא לשיפור קצר-טווח בתפקוד הריאתי בילדים דיסטרופיים עם ציסטיק פיברוזיס.

המחקר,  שהיה רב-מרכזי וכפול סמיות, בחן את הבטיחות והיעילות של הורמון גדילה ב-63 ילדים דיסטרופיים עם ציסטיק פיברוזיס, שחולקו באקראי ל-24 שבועות של טיפול בהורמון גדילה (0.11 יח'/ק"ג ביום או 0.21 יח'/ק"ג ביום) או פלצבו.

בתום 24 השבועות, היו 24 שבועות נוספים של תקופת טיפולopen-label . התוצאה העיקרית הייתה אחוז השינוי ב-FEV1 מהערך הבסיסי, והתוצאות המשניות כללו שינויים בגובה, במשקל וביכולת לבצע פעילות גופנית.

נמצא, כי במהלך תקופת המעקב, FEV1 לא השתנה משמעותית עם הטיפול בהורמון גדילה. עם זאת, הייתה מגמה של שיפור ב-forced vital capacity  האבסולוטית בחולים שקיבלו את המינון הגבוה יותר של הורמון גדילה, וכן נצפתה עלייה משמעותית בצריכת החמצן המקסימאלית בשיא הפעילות הגופנית בחולים בשתי קבוצות הטיפול.

עפ"י דיווחי החוקרים, נצפו עליות משמעותיות בגובה, במהירות הגדילה, ב-insulin-like growth factor 1 וב-insulin-like growth factor-binding protein 3 בקבוצות הטיפול בהשוואה לקבוצת הפלצבו, אך לא נצפו הבדלים משמעותיים בעלייה במשקל.

בנוסף, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בתופעות הלוואי בחולים בקבוצת המינון הגבוה, המינון הנמוך או בקבוצת הפלצבו. לדברי החוקרים, החרפות ריאתיות היו תופעות הלוואי השכיחות ביותר שנצפו.

 

לדברי החוקרים, יש צורך במחקרים ארוכי טווח עם מספר גדול יותר של חולים על מנת להבהיר האם טיפול בהורמון גדילה הוא בעל השפעה חיובית על הירידה בתפקוד הריאתי בחולים עם ציסטיק פיברוזיס.  

Pediatrics 2007;119:e1230-e1238

סגור חלון