Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 17/10/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

17/01/2010 בקיצור נמרץ - לקט המחקרים הבולטים של המחצית הראשונה של דצמבר 2009

האם תזונה עתירת מלח מגבירה את הסיכון לשבץ מוחי?מתוך BMJ

ממטה-אנליזה חדשה אשר פורסמה בגיליון נובמבר של ירחון British Medical Journal (BMJ) עולה כי צריכת כמויות רבות של מלח קשורה בסיכון מוגבר לשבץ מוחי, וככל הנראה גם למחלת לב.

 החוקרים ביצעו סקירת ספרות מקיפה בחיפוש אחר מחקרים פרוספקטיביים שנערכו באוכלוסיות מבוגרות ובחנו את צריכת המלח הבסיסית, ושבץ מוחי או מחלת לב כתוצא העיקרי. החוקרים קבעו כי המשך המינימלי להכללת מחקר בניתוח זה הינו שלוש שנים. היעד העיקרי של המחקר נקבע כסיכון היחסי (RR) של שבץ ומחלה קרדיווסקולארית בהתאם לצריכת מלח נמוכה או גבוהה.

האנליזה הסופית התבססה על  13 מחקרים, ובהם סך של 177,025 משתתפים ב-19 עוקבות שונות. משך המעקב נע בין 3.5 ל-19 שנים.

באשר לשבץ, מצאו החוקרים כי צריכה מוגברת של מלח הייתה קשורה בסיכון מוגבר ב-23% (ומובהק סטטיסטי). באשר למחלת לב, נצפתה מגמה חזקה (ללא מובהקות סטטיסטית) לקשר בין צריכה מוגברת של מלח ובין הסיכון למחלה קרדיווסקולארית

החוקרים מסכמים כי צריכה מוגברת של מלח קשורה בסיכון מוגבר באופן משמעותי לשבץ ולמחלה קרדיווסקולארית. הם מציעים כי גודל האפקט שנצפה הינו ככל הנראה תת-הערכה של השיעור האמיתי, וזאת מאחר והמדדים ששימשו להערכת צריכת המלח לא היו מדויקים. מאחר ולא סביר שיבוצעו מחקרים מבוקרים בהקצאה אקראית של הגבלת מלח ותוצאות קליניות, המחקרים שנותחו הינם ככל הנראה הטובים ביותר בנמצא, הם טוענים, ואלו תומכים בערכה של הגבלת צריכת המלח באוכלוסיה לשם המניעה של מחלה קרדיווסקולארית.

BMJ 2009;339:b4567

 

רמת סוכר בדם שעה אחת לאחר העמסת סוכר מנבאת סיכון קרדיווסקולארי (Diabetes Care)

ממחקר חדש שפורסם ב-Diabetes Care עולה כי רמת סוכר מוגברת שעה אחת לאחר מבחן העמסת סוכר , עשויה לשמש כסמן לסיכון קרדיווסקולארי בנבדקים ללא סוכרת גלויה.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את המאפיינים המטבוליים וסמני הדלקת ב-1062 חולים עם סבילות תקינה לסוכר וקדם-סוכרת. החוקרים עקבו אחר רמות פיברינוגן וספירת התאים הלבנים להערכת דלקת תת-קלינית, יחס השומנים בדם, ורגישות לאינסולין. הם ערכו השוואה בין נבדקים עם ובלי רמות סוכר של מעל 155 מ"ג לד"ל שעה אחת לאחר העמסת סוכר פומית.

בהשוואה לנבדקים עם ערכי סוכר של 155 מ"ג לד"ל ומטה, שעה לאחר העמסת סוכר, באלו עם ערכי סוכר של מעל 155 מ"ג לד"ל תועדה עליה משמעותית ומובהקת בסמנים הדלקתיים וביחס השומנים בדם ניתוח מתוקן לגיל, מין ו-BMI הצביע על קשר בין ערכי סוכר בדם לאחר שעה אחת ובין עליה משמעותית ומובהקת בספירת התאים הלבנים וברמות פיברינוגן. בהשוואה לנבדקים עם ערכי סוכר של 155 מ"ג לד"ל ומטה, שעה אחת לאחר העמסת סוכר, באלו עם ערכי סוכר של מעל 155 מ"ג לד"ל הרגישות לאינסולין הייתה נמוכה יותר באופן מובהק .

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי קיים קשר בין היפרגליקמיה שעה אחת לאחר העמסת סוכר בנבדקים עם סבילות תקינה לסוכר ובנבדקים עם קדם-סוכרת, ובין דלקת תת-קלינית, יחס שומנים גבוה ותנגודת לאינסולין. לאור זאת, הם ממליצים לשקול להתייחס לערכי סוכר של מעל 155 מ"ג לד"ל, שעה אחת לאחר העמסת סוכר, כאל גורם סיכון  קרדיווסקולארי.

Diabetes Care. Published online November 16, 2009

 


האם ניתוח בריאטרי מביא לשיפור בתהליך טרשתי בעורקים הכליליים? (Am J Cardiol)

במחקר חדש שפורסם ב-American Journal of Cardiology מצאו החוקרים כי לניתוח מעקף קיבה השפעה חיובית על סמנים דלקתיים, תפקודיים ומבניים של מחלת עורקים כליליים.  לדברי החוקרים, מהממצאים עולה כי ניתוח מעקף קיבה אינו מהווה פרוצדורה קוסמטית בלבד עבור אנשים שמנים, אלא פרוצדורה המפחיתה סמנים לטרשת עורקים כליליים, הסיבה הנפוצה ביותר לתמותה בארצות הברית.

מדגם המחקר כלל 50 חולים שעברו ניתוח מעקף קיבה (Roux-en-Y Gastric Bypass) לאחר ניסיונות כושלים לירידה במשקל באמצעים תרופתיים.

לפני הניתוח, ערכי BMI בכל המשתתפים עמדו על 40 ומעלה, או בטווח 35-40 עם שני גורמי סיכון לטרשת עורקים, לפחות.

שנתיים לאחר הפרוצדורה, תועדה ירידה בערכי BMI מ-47 ל-29.5, עובי שכבת אינטימה-מדיה בעורקים הכליליים ירד מ-0.84 ל-0.50 מ"מ, וממוצע שיעור הרחבת העורק בעקבות זרימה השתפר מ-6.0% ל-14.9%.

בנוסף , תועדה ירידה בערכי hs-CRP (High-Sensitivity C-Reactive Protein), מ-1.23 ל-0.65 מ"ג לד"ל, לאחר שישה חודשים ול-0.35 מ"ג לד"ל לאחר שנתיים. החוקרים הופתעו למצוא ירידה בנטילת תרופות להורדת לחץ דם והורדת שומנים בדם לאחר ניתוח מעקף קיבה.

 Am J Cardiol 2009;104:1251-1255

 

חולים עם סוכרת ודיכאון מאג'ורי מצויים בסיכון מוגבר לסיבוכים קרדיווסקולאריים (מתוך Diabetes Care

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון Diabetes Care עולה כי מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 אשר סובלים מדיכאון מאג'ורי מצויים בסיכון מוגבר לסיבוכים מיקרווסקולאריים ומאקרווסקולאריים משמעותיים, ללא תלות בהרגלי הטיפול העצמי שלהם או במידת השליטה במחלתם.

במחקרם זה עשו החוקרים שימוש בנתוני מעקב של 4,623 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 בין השנים 2000 ו-2002, כשהנבדקים נתבקשו לתעד כל תסמיני דיכאון מינוריים ומאג'וריים באמצעות שאלון מקובל.  בנוסף, דווח במחקר על סיבוכי סוכרת קודמים מהם סבלו החולים.

לאחר חמש שנים, בין השנים 2005-2007, אספו החוקרים מידע אודות 3,922 מהחולים המקוריים (85.1%) ביחס להתפתחות של סיבוכים מתקדמים של סוכרת, הן מיקרווסקולאריים (כדוגמת עיוורון, מחלת כליות סופנית, כריתות ותמותה כתוצאה מאי ספיקת כליות) והן מאקרווסקולאריים (כגון אוטם לבבי, שבץ, פעולות קרדיווסקולאריות ותמותה). מידע זה נאסף באמצעות גיליונות רפואיים, ICD-IX ותעודות פטירה.

החוקרים מצאו כי חולים אשר דיווחו על תסמיני דיכאון מאג'ורי הראו סיכון מוגבר ב-36% לפתח סיבוכים מיקרווסקולאריים מתקדמים, וסיכון מוגבר ב-25% לפתח בעיות מאקרווסקולאריות משמעותיות, בהשוואה לאלו שלא דיווחו על תסמיני דיכאון כלל או דיווחו על תסמינים קלים בלבד. לאחר תקנון להבדלים בשליטה הגליקמית (לרבות היענות לטיפול ותזונה) והרגלי טיפול עצמי (כדוגמת פעילות גופנית, עישון וערכי HbA1C), הקשר בין דיכאון ובעיות מאקרווסקולאריות נחלש, אולם לא כך היה עבור הקשר בין דיכאון וסיבוכים מיקרווסקולאריים שבו נמצא עלייה מובהקת של 24% בסיכון אצל מטופלים עם דכאון. .

החוקרים מסכמים כי יש מקום ולבחון את ההשפעה של התערבויות טיפוליות אפשריות שנועדות לצמצם את הסיכון לסיבוכי סוכרת בקרב חולים עם תחלואה נלווית של דיכאון.

Diabetes Care 2009

 


סגור חלון