Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 21/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

31/08/2010 בקיצור נמרץ, יולי 2010 - חלק א'

חולי סרטן מעי גס הנוטלים אספירין חיים זמן רב יותר (מתוך ה- JAMA)

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון JAMA, עולה כי שימוש סדיר באספירין משפר שרידות בחולי סרטן מעי גס לא גרורתי, בייחוד בחולים עם ביטוי יתר של COX 2 ( (cyclooxygenase 2.   לדברי החוקרים, השימוש הסדיר באספירין לאחר אבחנת סרטן מעי גס היה קשור בירידה מובהקת סטטיסוית בתמותה ספציפית מן המחלה (log-rank P = .02) ולתמותה כללית (log-rank P = .03).   השרידות הכללית לחמש שנים עבור חולים הנוטלים אספירין באופן סדיר עמדה על 88% בהשוואה ל- 83% עבור אלו שאינם נוטלים את התרופה.  שרידות לעשר שנים עמדה על 74% בקרב נוטלי האספירין לעומת 69% בקרב אלו שאינם.  תוצאות אלה מבוססות על מעקב אחר כ-1500 חולים  לאחר משך מעקב חציוני של 11.8 שנים.

החוקרים מסכמים כי ממצאיהם מספקים הסבר הגיוני למנגנון פעולתן של תרופות אלו, ומעודדים פיתוח של תרופות בעלות תכונות אנטי-סרטניות הכוללות פחות תופעות לוואי.    במאמר מערכת נלווה נכתב כי הספציפיות של התגובה של סרטן מעי גס לאספירין בקרב חולים עם ביטוי יתר של COX-2 מצביעה על פוטנציאל טיפולי עתידי אשר לו סמן פרוגנוסטי מוכן מראש בצורת COX-2.  ממצא זה דומה במידה מסוימת לסמנים המצויים בגידולים אחרים דוגמת קולטנים להורמונים ו ERBB2 בסרטן שד או מוטציות KRAS בסרטן מעי גס.   על אף ממצאיו של המחקר הנוכחי יש להוסיף ולבדוק האם COX-2 אכן יכול לשמש כסמן במסגרת מחקרים נוספים.JAMA. 2009;302(6):649-659

 לידיעה במדסקייפ


רמות D-Dimer בדם מסייעות באבחנה ובקביעת הפרוגנוזה של מפרצת באבי העורקים הבטני (מתוך Eur Heart J)

מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-European Heart Journal עולה קשר בין עליה בריכוז D-Dimer בדם ובין נוכחות וגדילה של מפרצת באבי העורקים הבטני.  לדברי החוקרים, תוצאות המחקר מעודדות ומעידות כי D-Dimer עשוי לשחק תפקיד בבדיקות סקר והערכת הפרוגנוזה של מפרצת באבי העורקים הבטני.

החוקרים העריכו את החשיבות האבחנתית והפרוגנוסטית של D-Dimer, בנוסף למדדים קליניים וסמנים אחרים בדם, למפרצת באבי העורקים הבטני. מדגם המחקר כלל 1260 משתתפים מהאוכלוסייה שעברו בדיקות סקירה (337 עם מפרצת באבי העורקים הבטני) וקבוצה שכללה 132 משתתפים ממרפאה (41 עם מפרצת באבי העורקים הבטני). בקבוצת המשתתפים מהאוכלוסייה, D-Dimer בדם היה גורם הסיכון הבלתי-תלוי החזק ביותר בניתוח סטטיסטי, כאשר ערכים של מעל 400 ננוגרם למ"ל הצביעו על סיכון מוגבר פי 12.1 למפרצת באבי העורקים הבטני, וערכים של מעל 900 ננוגרם למ"ל העידו על עליה של פי 24.7 בסיכון למפרצת באבי העורקים הבטני, בהשוואה לערכים של עד 90 ננוגרם למ"ל.

הוספת ריכוז D-Dimer בדם לגורמי הסיכון הקליניים (עישון, מחלת לב כלילית ויחס מותניים-ירך) ובדיקות דם אחרות (ריכוז קריאטינין ו-CRP) מסייעים בזיהוי קבוצת חולים עם שונות נרחבת בשכיחות מפרצת באבי העורקים הבטני (מ-2.6% ועד 81.8%).  גם בקבוצה המקבילה, D-Dimer היה גורם הסיכון הדומיננטי, עם סיכון גבוה פי 8.2 למפרצת באבי העורקים הבטני בקרב משתתפים עם ריכוז של מעל 110 ננוגרם למ"ל, בהשוואה לאלו עם ריכוז נמוך יותר.

בקרב 299 הגברים עם מפרצת באבי העורקים בטווח 30-49 מ"מ, שהיו במעקב בדיקות אולטרה-סאונד במשך חציון של 5.5 שנים, זיהו החוקרים קורלציה חיובית ומשמעותית בין ריכוז D-Dimer בדם ובין הגדילה השנתית הממוצעת של מפרצת באבי העורקים ועם הקוטר הראשוני של מפרצת באבי העורקים הבטני.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להעריך את חשיבות D-Dimer באוכלוסיות בסיכון נמוך יותר וחולים אחרים עם מפרצת מוכחת באבי העורקים הבטני, טרם ההמלצה לשימוש נרחב ב-D-Dimer.   Eur Heart J 2010  ;

לידיעה במדסקייפ

 

 

מה בין השימוש בתחבורה ציבורית ובין משקל הגוף? (American Journal of Preventive Medicine)

עליה בזמינות מערכות תחבורה ציבורית ושיפור הסביבה השכונתית מלווה בירידה בערכי BMI (Body Mass Index), כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם במהדורת אוגוסט של American Journal of Preventive Medicine. החוקרים ערכו שני סקרים. סקר אחד נועד להערכת נתונים טרם השלמת הקמת מערכת תשתיות רכבת קלה בשרלוט, צפון-קרוליינה (יולי 2006 עד פברואר 2007). הסקר השני נערך לאחר השלמת הקמת הרכבת הקלה (מרץ 2008 עד יולי 2008). השאלונים העריכו את רמת הפעילות הגופנית, BMI, התחושה בנוגע לסביבה השכונתית, שימוש בתחבורה ציבורית לפני ואחרי השלמת הקמת הרכבת הקלה, ותוכיות לשימוש ברכבת הקלה כאשר תהא זמינה, והשימוש ברכבת הקלה בפועל. כ-839 מבוגרים השיבו על השאלונים טרם השלמת הרכבת הקלה ו-498 נשאלו שוב 6-8 חודשים לאחר הפעלת הרכבת הקלה.

 

החוקרים מצאו כי הקמת רכבת קלה הביאה לעליה בהליכה ולירידה במשקל בעקבות זאת, וכך היה גם עם דעה חיובית בנוגע לשכונת המגורים. באופן ספציפי, השימוש ברכבת קלה בכדי להגיע למקום העבודה לווה בירידה ממוצעת של 1.18 ק"ג למ"ר במדדי BMI (p<0.05), וירידה של 81% בסיכון להשמנת-יתר במשך הזמן (95% CI = 0.04-0.92).

 

בנוסף, דעה חיובית לגבי השכונה לווה בערכי BMI נמוכים ב-0.36 ק"ג למ"ר (p<0.05), ירידה של 15% בסיכון להשמנת-יתר (95% CI = 0.77-0.94) , עליה של 9% בסבירות למילוי ההמלצה השבועית לפעילות גופנית דרך הליכה (95% CI = 0.99-1.20), ועליה של 11% בסבירות למילוי ההמלצה לפעילות גופנית דרך פעילות גופנית מאומצת (95% CI = 1.01-1.22).

 

החוקרים מסבירים כי זיהוי דרכים לעודד שימוש בסביבה המקומית לפעילויות גופניות עשויה לסייע בהפחתת העלייה בשכיחות השמנת-יתר. חשוב לעודד מדיניות המשפרת את הבטיחות והאטרקטיביות של השכונות עבור הולכי רגל, לקישור בין הבית, מקום העבודה ותחנת הרכבות בכדי להגדיל את השימוש בתחבורה ציבורית כאמצעי להגיע למקום העבודה.

 

Am J Prev Med. 2010;39:105-112

לידיעה במדסקייפ

 


קשר בין זיהום בנגיף הפפילומה ובין סיכון מוגבר לממאירות של העור (מתוך BMJ)

מתוצאות מחקר שפורסם ב-7 ביולי 2010 ב-BMJ, עולה כי נמצא קשר בין זיהום בנגיף הפפילומה (Human papillomavirus, HPV) מסוג בתא (genus β) ובין סיכון מוגבר לסרטן העור מסוג squamous cell carcinoma (SCC) באוכלוסיה הכללית.

לדברי החוקרים, בעבר עלתה השערה כי זיהום ב-HPV עשוי להיות מעורב בהתפתחות סרטני עור שאינם מלנומה. הם מוסיפים כי בעבודות קודמות שכללו מטופלים עם  Epidermodysplasia verruciformis זוהו זני HPV שונים דוגמת זנים 5 ו-8, בגידולי עור שאינם מלנומה. מדובר בהפרעה גנטית המתאפיינת ברגישות גבוהה לזיהום ב-HPV ובסיכון גבוה מאוד לסרטן העור. כמו כן, מחקרים אחרים הדגימו שכיחות גבוהה של נוגדנים כנגד HPV במשתתפים עם SCC של העור. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין זיהום ב-HPV β  ובין הסיכון לסרטן עור שאינו מלנומה באוכלוסיה הכללית.

המחקר כלל 2,366 משתתפים בגיל 25-74 שנים, מהם 663 משתתפים סבלו מ-SCC של העור, 898 סבלו מ-Basal cell carcinoma (BCC), ו-805 משתתפים היו מקרי ביקורת בריאים. משתתפי המחקר עברו בדיקות דם לזיהוי נוגדנים כנגד 16 זנים שונים של HPV β.

החוקרים מדווחים כי בהשוואה לנשים, בקרב הגברים משתתפי המחקר נצפה אחוז מעט גבוה יותר של הדבקה בזני HPV β, אם כי ללא מובהקות סטטיסטית. במחקר לא נמצא קשר בין שכיחות הנוגדנים ובין הגיל, רמת ההשכלה, מצב העישון, רגישות העור לקרינת השמש, או מספר כוויות השמש הקודמות.

החוקרים מציינים כי עבור כל זני ה-HPV שנבדקו נצפה יחס סיכויים (OR) גבוה יותר ל-SCC של העור, אך לא ל-BCC. כמו כן, נצפתה מגמה של עליה בסיכון ל-SCC של העור עם העלייה במספר הזנים כנגדם נמצאו נוגדנים. במשתתפים עם נוגדנים כנגד זן אחד נצפה OR של 0.99 ל-SCC של העור (95% CI 0.74-1.33), במשתתפים עם נוגדנים כנגד  2-3 זנים נצפה OR של 1.44 (95% CI 1.03-2.01), במשתתפים עם נוגדנים כנגד 4-8 זנים נצפה OR של 1.51 (95% CI 1.03-2.20), ובמשתתפים עם נוגדנים כנגד יותר מ-8 זנים נצפה OR של 1.71 ל-SCC של העור (95% CI 1.12-2.62).

במשתתפים עם עדות היסטולוגית ל- Actinic keratoses נצפה OR גבוה יותר ל-SCC של העור, בהשוואה למשתתפים ללא ההפרעה (OR 1.59, 95% CI 1.03-2.44). החוקרים מוסיפים כי הקשר בין HPV ו-SCC של העור היה חזק יותר במשתתפים עם עור רגיש לשמש, אם כי לא נמצא קשר לסיפור קודם של כוויות שמש.   כמו כן, ה-OR ל-SCC היה גבוה יותר במשתתפים עם היסטוריה קודמת של שימוש ממושך בגלוקוקורטיקואידים (OR 3.21, 95% CI 1.22-8.44), לעומת משתתפים ללא היסטוריה שכזו, אך ללא מובהקות סטטיסטית. הם מסבירים כי הדבר רומז כי דיכוי חיסוני עלול להגביר את הסיכון.   כעת מתכננים החוקרים להמשיך ולחקור בנושא, על מנת לבדוק האם זנים נוספים של HPV קשורים לסיכון מוגבר לממאירות של העור.

BMJ. 2010;341:c2986.   

 לידיעה במדסקייפ

 

סגור חלון