Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 19/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

28/02/2014 תובנות חדשות בנוגע למגפת הדמנציה – סקירה מה-NEJM

דמנציה בקשישים, שתוארה בשנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת כאפידמיה השקטה, צפויה להפוך בקרוב למגיפה ברורה ומהדהדת ברחבי העולם. האפידמיה נובעת ברובה מהשכיחות של דמנציה באנשים בגילאי 80 שנים ומעלה. במרבית המדינות ברחבי העולם, בעיקר בעשירות שבהן, צפויה עליה בשכיחות האוכלוסייה המבוגרת הנ"ל ומאחר שקבוצה זו אחראית לחלק הגדול ביותר של מקרי דמנציה, צפויה עליה במגפת הדמנציה ברחבי העולם. ההשפעות המשולבת של עליה בתוחלת החיים והעלייה בשיעור התינוקות המגיעים לגיל מבוגר יביאו לעליה גדולה עוד יותר במגיפה זו בעשורים הבאים.

למרות שמאפיינים דמוגרפיים יובילו לעליה במספר המקרים של דמנציה, דיווחים שפורסמו לאחרונה הצביעו על ירידה בשיעורי ההימצאות וההיארעות הספציפיים לגיל באנשים שנולדו לאחר המחצית הראשונה של המאה העשרים. הכותבים מאמינים כי דיווחים אלו מעידים על גורמים הפיכים התורמים לאפידמיה של המחלה הנפוצה והטרגית הזו. הכרת הגורמים התורמים להתפתחות דמנציה חשובה לצרכיי מחקר ופיתוח אמצעי מניעה, ומניעה לעיתים קרובות הינה המפתח לשליטה טובה יותר במגיפות, גם במקרים של מחלות כרוניות.

בשנת 2005, פורסם מאמר שכותרתו הייתה "Declining Prevalence of Dementia in the U.S. Elderly Population". על-בסיס ניתוח נתונים מסקרים ארציים ארוכי-טווח לאורך 17 שנים (1982-1999), החוקרים דיווחו על ירידה בשיעורי הימצאות דמנציה מ-5.7% ל-2.9% במהלך תקופה זו. הם דיווחו על רמת השכלה גבוהה יותר, ירידה בשיעור האירועים המוחיים וגורמים אחרים כתורמים אפשריים לירידה זו.

לאחר הדו"ח נערך ניתוח של נתוני מחקר U.S. Health and Retirement Study, מחקר מבוסס-אוכלוסיה שכלל מדגם מייצג ארצי של מבוגרים בגילאי 51 שנים ומעלה בשנת 1993, 12.2% מהמבוגרים בגילאי 70 ומעלה שלקחו חלק בסקר סבלו מליקוי קוגניטיבי, זאת בהשוואה ל-8.7% מהמשיבים בשנת 2002.

השכלה זוהתה כגורם מגן מפני ליקוי קוגניטיבי ומהתוצאות עלה כי בסיכומו של דבר, השילוב של מגמות אחרונות בגורמי רפואה, אורח-חיים, דמוגרפיה וחברה, השפיעו לטובה על הבריאות הקוגניטיבית של מבוגרים.

 

שלושה מחקרים עדכניים באוכלוסיות אירופאיות תמכו בגישה האופטימית לפיה תתכן ירידה בסיכון לדמנציה בקשישים. ממחקר Rotterdam Study, בו החוקרים בחנו משתתפים בגילאי 55 שנים ומעלה בשנת 1990, ולאחר מכן בחנו שוב חלק מהמשתתפים בשנת 2000, עלה כי שיעורי ההיארעות היו נמוכים יותר במדגם בשנת 2000, אם כי ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. העוצמה הסטטיסטית הייתה מוגבלת מאחר והמדגם בשנת 2000 היה קטן יותר ועם מעקב קצר יותר, בהשוואה למדגם כולו. מעניין לציין כי החוקרים מצאו כי באלו שנולדו מאוחר יותר תועדו נפחי מוח גדולים יותר ומחלה פחות נרחבת של כלי דם קטנים של המוח בבדיקות הדמיה בתהודה מגנטית . החוקרים השוו את הסריקות של אנשים ללא דמנציה בשנים 1995-1996 עם סריקות בשנים 2005-2006 ודיווחו כי ההבדלים תומכים בממצאים לפיהם חלה ירידה בהיארעות דמנציה. הם שיערו כי השינויים מיוחסים לשינויים ברמת ההשכלה, ירידה בגורמי סיכון וסקולאריים וירידה כוללת בהיארעות אירועים מוחיים.

 

ישנם גם דיווחים משבדיה ואנגליה. במחקר משבדיה נערכו שני סקרי חתך באנשים בגילאי 75 שנים ומעלה, שהתגוררו במרכז שטוקהולם בשנים 1987-1989 ובשנים 2001-2004, עם הערכת תעודות פטירה לקביעת ההישרדות בדצמבר 1994 וביוני 2008, בהתאמה. שיעורי ההימצאות המתוקנים לגיל ומין של דמנציה היו דומים בשני הסקרים (17.5% בשנים 1987-1989 ו-17.9% בשנים 2001-2004). עם זאת, מאחר ויחס הסיכון לתמותה היה נמוך יותר במדגם המאוחר, כולל בקרב חולים עם דמנציה, החוקרים טוענים כי ייתכן וחלה ירידה בהיארעות של דמנציה בתקופה שבין שני הסקרים, ככל הנראה בשל שינויים לטובה במספר גורמי סיכון וגורמים מגנים.

 

בהשוואת נתוני סקר CFAS (Cognitive Function and Ageing Study) הראשון (שנים 1989-1994) והשני (שנים 2008-2011), שני סקרים באוכלוסיות משתתפים בגילאי 65 שנים ומעלה, כל אחד עם למעלה מ-7,500 משתתפים, שיעורי ההימצאות של דמנציה עמדו על 8.3% בסקר הראשון ועל 6.5% בסקר השני. החוקרים סיכמו כי באוכלוסיות שנולדו מאוחר יותר קיים סיכון נמוך יותר לדמנציה, בהשוואה לאלו שנולדו מוקדם יותר, ככל הנראה בשל רמת השכלה גבוהה יותר ומניעה טובה יותר של מחלות כלי דם, גם בנוכחות גורמי סיכון אחרים דוגמת סוכרת והישרדות לאחר אירוע מוחי, העשויים להביא לעליה בשכיחות דמנציה.

 

הערכת מגפות נועדה בעיקר בכדי לזהות דרכים בהן ניתן להפחית את ההשפעה של מחלות על חולים ואוכלוסיות. לאחר רמזים מוקדמים לירידה בהיארעות דמנציה, מחקרים נוספים שהצביעו על מגמה דומה מחזקים את ההשערות הללו, בעיקר לאור הצפי לעליה באוכלוסיית תושבים מעל גיל 75 שנים ולצידה עליה בשכיחות דמנציה.

 

בסופו של דבר יהיו תוצאות ממחקרים ארוכים יותר, עם ממצאים חד-משמעיים יותר. אך לעת עתה, העדויות תומכות בתיאוריה לפיה רמת השכלה טובה יותר ומצב כלכלי טוב יותר משפרים את תוחלת החיים ומפחיתים את הסיכון לדמנציה בגיל מבוגר. מהתוצאות עולה גם כי לתקנון לגורמי סיכון וסקולאריים ואחרים תועלת לא-צפויה. כלומר, איזון גורמי סיכון פרטניים עשוי להשפיע לטובה על בריאות הציבור במידה ויוביל לשיעורים נמוכים יותר של דמנציה בגיל מבוגר. בדיוק כפי שאיזון גורמי סיכון למחלות כלי דם מביא להפחתת אירועים מוחיים ואוטמים לבביים, כך לפי סקרי CFAS, ניתן לצפות לירידה של 24% בשיעורי ההימצאות של דמנציה.

 

לאחרונה, תשומת לב ומשאבים רבים הופנו לזיהוי דמנציה קדם-קלינית, בעיקר מחלת אלצהיימר, ומחקרים להערכת תרופות לטיפול מונע שכללו מעט מאוד משתתפים בסיכון גבוה במיוחד למחלה, דוגמת חולים עם מוטאציות דומיננטיות. למרות שגישה זו חשובה לפיתוח טיפולים יעילים,המחקרים שצוינו לעיל מדגישים את החשיבות של התערבויות לשינוי אורחות חיים, דוגמת שיפור רמת השכלה, איזון גורמי סיכון למחלות כלי דם ועידוד פעילות גופנית. מחקרים אלו מזכירים לכולם כי דמנציה הינה תסמונת – מערך שלם של תסמינים עם גורמים רבים – ולכן דומה למרבית המחלות הכרוניות המופיעות בגיל המבוגר. למעשה, מחקרים מבוססי-אוכלוסייה הוכיחו כי מרבית המקרים של דמנציה, בעיקר אלו המופיעים בגיל מבוגר, נוטים לכלול תערובת של מחלת אלצהיימר, מחלת כלי דם וגורמים דגנרטיביים אחרים.

 

מחקרים למניעת דמנציה בגיל מבוגר צריכים לבחון אחר דרכים להפחתת גורמי סיכון ברמת החברה וברמת הפרט. מגמת העליה בשכיחות השמנה וסוכרת בגילאים צעירים תורמת לעליה בשכיחות דמנציה. אין ספק כי עליה בתוחלת החיים תוביל לעליה במספר המבוגרים המפתחים דמנציה בגיל מבוגר. עובדה זו לבדה, בשילוב עם המגמות באוכלוסיה, מצדיקה השקעה נוספת במטרה להבין טוב יותר את גורמי הסיכון והרגלי החיים המשפיעים על שיעורי דמנציה. לאור דיווחים לאחרונה על מגמות ההיארעות וההימצאות של דמנציה, הכותבים מאמינים כי למחקרים לזיהוי גורמים המשפיעים על מגמות אלו חשיבות רבה.

למאמר

N Engl J Med 2013; 369:2275-2277

 

סגור חלון