שכיחות רעילות לבבית פחתה משמעותית עם טיפול מניעתי בתרופות להפחתת לחץ הדם בנשים עם אבחנה מוקדמת של סרטן שד חיובי ל-HER2, אשר טופלו במשטר כימותרפי שכלל אנתרציקלינים, אך לא באלו שטופלו ב-Trastuzumab (הרספטין), כך עולה מתוצאות מחקר אקראי חדש, שהוצגו במהלך כנס ה-SABCS (San Antonio Breast Cancer Symposium).

החוקרים בחרו להשלים מחקר אקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, שכלל נשים עם אבחנה מוקדמת של סרטן שד חיובי ל-HER2, אשר טופלו ב-Trastuzumab. הנשים חולקו באקראי לטיפול ב-Lisinopril, Carvedilol או פלסבו, החל מהיום הראשון לטיפול ב-Trastuzumab ולאורך 52 שבועות.

התוצא העיקרי של המחקר היה רעילות לבבית, אשר הוגדרה כירידה אבסולוטית של 10% במקטע הפליטה של חדר שמאל מתחילת המחקר, או ירידה אבסולוטית של 5% במקטע הפליטה של חדר שמאל, במידה ומקטע הפליטה ירד אל מתחת ל-50%. הנשים שהתאימו למחקר היו נשים עם סרטן שד חיובי ל-HER2, בשלב מוקדם, שהיו מיועדות לטיפול ב-Trastuzumab למשך שנה אחת, טיפול ציטוטוקסי אדג’וונטי או ניאו-אדג’וונטי, מקטע פליטה של 50% ומעלה, לחץ דם סיסטולי של 90 מ”מ כספית ומעלה וקצב לב של 60 פעימות/דקה ומעלה.

החוקרים חילקו באקראי 468 נשים ביחס 1:1:1 לקבוצת פלסבו, Lisinopril במינון 10 מ”ג, או Carvedilol במינון 10 מ”ג. בסך הכול, 193 נשים הפסיקו את הטיפול לפני השלמת 52 שבועות, כולל 86 נשים בהן תועדה ירידה בתפקוד הלבבי. הנשים נותרו במעקב ו-181 נשים התאימו לניתוח יעילות הטיפול. בסופו של דבר, 189 מבין 468 נשים קיבלו טיפול כימותרפי על-בסיס אנתרציקלינים, בנוסף ל-Trastuzumab.

מניתוח הנתונים עלו שיעורים דומים של רעילות לבבית בשלוש קבוצות הטיפול: 32% בקבוצת הפלסבו, 29% עם Carverdilol ו-30% עם Lisinopril. בקבוצת הטיפול ב-Carvedilol ו-Lisinopril תועדה מגמה לא-מובהקת של הישרדות ללא רעילות לבבית, אך בשני המקרים ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

כאשר החוקרים בחנו את הנושא לפי שימוש באנתרציקלינים, הם מצאו יתרון מובהק לטיפול ב-Carvedilol או Lisinopril, בהשוואה לפלסבו. בנשים שטופלו בכימותרפיה על-בסיס אנתרציקלינים, בנוסף ל-Trastuzumab, תועדה ירידה של 51% בסיכון לרעילות לבבית עם Carvedilol וירידה של 47% תועדה עם Lisinopril. טיפול קרדיווסקולארי מניעתי לא השפיע על הישרדות ללא-רעילות לבבית בקרב נשים שטופלו ב-Trastuzumab ללא אנתרציקלינים.

הפרעה בטיפול ב-Trastuzumab הייתה נפוצה יותר משמעותית בקבוצת הפלסבו (26.3% לעומת 15.4% עם Carvedilol ו-17.3% עם Lisinopril). טיפול באנתרציקלינים היה אחראי למרבית ההבדלים בין הקבוצות, כאשר הפרעה בטיפול ב-Trastuzumab תועדה ב-40% מהנשים בקבוצת הפלסבו, 20% מאלו בקבוצת Carvedilol ו-23% באלו בקבוצת הטיפול ב-Lisinopril.

אירועים חריגים על-רקע Carvedilol ו-Lisinopril תאמו לפרופיל הבטיחות הידוע של התרופות. עייפות, סחרחורות, כאבי ראש, שיעול ויתר לחץ דם היו נפוצים יותר עם Lisinopril, בהשוואה ל-Carvedilol.

החוקרים מסבירים כי למרות שהמחקר לא ענה על תוצא הסיום העיקרי של רעילות לבבית בכלל הנשים המטופלות, ההיארעות פחתה בכמחצית בנשים שקיבלו טיפול אדג’וונטי או ניאו-אדג’וונטי שכלל אנתרציקלינים וטיפול קרדיווסקולארי מונע עם חסמי ביתא או מעכבי ACE. בנשים שטופלו ב-Trastuzumab ללא אנתרציקלינים תועד שיעור דומה של רעילות לבבית, בין אם קיבלו טיפול פעיל או טיפול דמה.

מתוך כנס ה-SABCS

לידיעה ב-MedPage Today