אונקולוגיה

שכיחות גבוהה של נזק כלייתי חד על-רקע טיפול לממאירות (J Natl Cancer Inst)

נזק כלייתי חד על-רקע ממאירות הינה תופעה נפוצה, אשר נקשרה עם ממאירות בשלב מתקדם, מחלת כליות כרונית, סוכרת וטיפול משולב במשתנים או מעכבי ACE/ARB, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the National Cancer Institute. הסיכון הגבוה ביותר תועד במהלך 90 הימים לאחר קבלת טיפול סיסטמי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות היארעות נזק כלייתי חד וגורמי סיכון לסיבוך זה בעידן הנוכחי של טיפול למחלות ממאירות. הם השלימו מחקר מבוסס-אוכלוסיה של כלל החולים שהחלו טיפול סיסטמי (כימותרפי או טיפול ייעודי) בשל אבחנה חדשה של מחלה ממארת באונטריו,קנדה (2007-2014). התוצא העיקרי היה אשפוז עם נזק כלייתי חד או דיאליזה אקוטית. הם העריכו את ההיארעות המצטברת של נזק כלייתי חד ובחנו את הקשר עם חשיפה לטיפול סיסטמי.

החוקרים זיהו 163,071 חולים אשר החלו טיפול סיסטמי, מהם 10,880 חולים פיתחו נזק כלייתי חד. שיעור נזק כלייתי חד עמד על 27 מקרים ל-1,000 שנות-אדם, עם היארעות מצטברת כוללת של 9.3%. ממאירויות עם שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר לנזק כלייתי חד בתוך חמש שנים כללו מיאלומה (26%), שלפוחית שתן (19%) ולויקמיה (15.4%).

ממאירות בשלב מתקדם, מחלת כליות כרונית וסוכרת נקשרו כולם עם סיכון מוגבר לנזק כלייתי חד (יחסי סיכון מתוקנים של 1.41, 1.80 ו-1.43, בהתאמה). בחולים בגילאי 66 שנים ומעלה אשר קיבלו טיפול במשתנים ומעכבי ACE או ARB תועד סיכון גבוה יותר לנזק כלייתי חד (יחסי סיכון מתוקנים של 1.20 ו-1.30, בהתאמה).

הסיכון לנזק כלייתי חד היה גבוה יותר במהלך 90 הימים שלאחר קבלת טיפול סיסטמי (יחס סיכון מתוקן של 2.34).

בין השנים 2007 עד 2014 נרשמה עליה בשיעורי היארעות שנתית של נזק כלייתי חד מ-18 ל-52 מקרים ל-1,000 שנות-אדם.

החוקרים קוראים לבחון גישות למניעת העליה בהיקף נזק כלייתי אקוטי באוכלוסיה זו.

J Natl Cancer Inst. 2019;111(7):727-736

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה