המשמעות הקלינית של עדות הדמייתית למיקרו-דימומים מוחיים בחולים עם אירוע מוחי משנית לתסחיף ממקור לא-ידוע? (JAMA Neurol)

במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Neurology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי מיקרו-דימומים מוחיים מעידים על סיכון מוגבר להישנות אירוע מוחי, אירוע מוחי איסכמי, דימום תוך-מוחי ותמותה בחולים עם אירוע מוחי על-רקע תסחיף ממקור לא-ידוע, אך ללא השפעה על תוצאות הטיפול ב-Rivaroxaban (קסרלטו) באוכלוסיה זו.

מטרת המחקר הייתה לבחון את חשיבות מיקרו-דימומים מוחיים בחולים לאחר אירוע מוחי על-רקע תסחיף שמקורו אינו ידוע ולקבוע את האינטראקציה בין מיקרו-דימומים והשפעות טיפול נוגד-קרישה לעומת טיפול נוגד-טסיות באוכלוסיה זו.

החוקרים השלימו ניתוח לפי תתי-קבוצות של נתוני מחקר NAVIGATE ESUS, מחקר בינלאומי, כפל-סמיות, אקראי, אשר כלל משתתפים בגילאי 50 ומעלה מ-31 מדינות. מבין 7,213 משתתפים במחקר, נתונים זמינים אודות נוכחות מיקרו-דימומים מוחיים היו זמינים עבור 3,699 חולים (51%) והם נכללו בניתוח הנתונים.

במחקר נערכה השוואה בין טיפול ב-Rivaroxaban במינון 15 מ”ג, מול אספירין במינון 100 מ”ג ביום. התוצא העיקרי היה שיעורי הישנות אירוע מוחי ותוצאים משניים כללו אירוע מוחי איסכמי, דימום תוך-מוחי ותמותה מכל-סיבה.

מהנתונים עולה כי מיקרו-דימומים מוחיים תוארו ב-395 מבין 3,699 חולים (11%). הגיל הממוצע של אלו עם מיקרו-דימומים מוחיים עמד על 69.5 שנים ורובם (61%) היו גברים.

גיל מתקדם (יחס סיכויים של 1.03 לכל שנה), יתר לחץ דם (יחס סיכויים של 2.20), אוטמים במספר אזורים (יחס סיכויים של 1.95), אוטמים כרוניים (יחס סיכויים של 1.78) ודימום תוך-מוחי סמוי (יחס סיכויים של 5.23) נקשרו בקשר בלתי-תלוי עם מיקרו-דימומים. נוכחות מיקרו-דימומים לוותה בעליה של פי 1.5 בסיכון להישנות אירוע מוחי, סיכון גבוה פי 4 לדימום תוך-מוחי וסיכון גבוה כפליים לתמותה מכל-סיבה. בנוכחות מיקרו-דימומים לובאריים בלבד נרשם סיכון גבוה פי 2.5 לאירוע מוחי איסכמי.

החוקרים לא זיהו אינטראקציות בין מיקרו-דימומים ובין הטיפול שניתן להישנות אירוע מוחי, אירוע מוחי איסכמי, או תמותה מכל-סיבה.

הסיכון לדימום תוך-מוחי עם Rivaroxaban היה דומה בין חולים עם עדות למיקרו-דימומים (יחס סיכון של 3.1, רווח בר-סמך 95% של 0.3-30.0) ואלו ללא עדות למיקרו-דימומים מוחיים (יחס סיכון של 3.0, רווח בר-סמך 95% של 0.6-14.7).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי מיקרו-דימומים מוחיים מעידים על סיכון מוגבר להישנות אירוע מוחי, אירוע מוחי איסכמי, דימום תוך-מוחי ותמותה בחולים עם אירוע מוחי על-רקע תסחיף שמקורו אינו-ידוע. עם זאת, נוכחות מיקרו-דימומים אינה משפיעה על תוצאות הטיפול ב-Rivaroxaban.

JAMA Neurol. Published online October 19, 2020

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה