מחקר קוהורטי רטרוספקטיבי חדש מראה כי ישנו קשר משמעותי בין אבני מרה לבין השימוש ב-tamoxifen. למרות ש-tamoxifen הוא אנטיאסטרוגן, יש לו לעתים פעולות המחקות אסטרוגן בחלק מן הרקמות,אומרים החוקרים . הקשר בין חשיפה לאסטרוגן ויצירת אבני מרה הוכח כבר בעבר.
מבין 3,165 מטופלות שטופלו חודרנית נגד סרטן שד בין השנים 90′-97′ ,כ-2,462 הוצאו מן המחקר עקב מעקב לא הולם,מצב מנאופאוזי וסיבות אחרות. מתוך 703 מטופלות שהשתתפו במחקר, 457 קיבלו טיפול תמיכתי הכלל tamoxifen ו-246 לא קיבלו טיפול. שתי הקבוצות היו זהות מבחינת הגיל בשמן אבחון סרטן השד,הגיל במנאופאוז,ומבחינת ה-BMIשלהן, ההפוגה בין אבחון סרטן השד למנאופאוז וקיומה של סוכרת. זמן המעקב הממוצע היה 4 שנים וחצי,במהלכן החולות עברו בדיקת אולטראסונגרפיה של הבטן מדי שנה.
לאחר 5 שנים, השכיחות של יצירתן של אבני מרה היתה של 37.4% בקבוצה שטופלה ב-tamoxifen,בהשוואה ל-2% בלבד בקבוצה שלא קיבלה את ההורמון. השכיחות של אבני המרה גדלה ככל שהטיפול ב-tamoxifen ארך. טיפול עזר ב-tamoxifen הוביל ליצירת אבני מרה בנשים עם סרטן שד לאחר מנאופאוז,והוא שכיח ביותר לאחר 3 שנות טיפול, כותבים החוקרים. הסיכון ליצירת אבני מרה גדל ככל שמשך השימוש בהורמון ארך .העליה המשמעותית ביצירתן של אבני מרה בסוף השנה השלישית לטיפול ב- tamoxifen מדגיש כי לפחות 3 שנים נדרשות על מנת לראות את ההשפעה האסטרוגנית של tamoxifen.
World J Surg. 2003;27:395-399
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!