בזמן שסימפטומים נוירו-ווגטטיביים וסימפטומים שליליים של דיכאון נשארים יציבים באופן יחסי עם הזמן במטופלים עם טרשת נפוצה (MS), סימפטומים של מצב הרוח ווריאבילים הרבה יותר.

הערכת שכיחות הדיכאון בתקופת החיים בחולי MS הינה גבוהה, אשר באופן טיפוסי נופלת באזור 50%.

למרות שמספר מחקרים בחנו את תופעת הדיכאון ב- MS בצורה חוצה אזורים, מעטים בחנו זאת לאורך.

במחקר הנוכחי, בחנו חוקרים סדרה אורכית ואת השינויים המהימנים בתסמיני הדיכאון בקבוצה של 53 מטופלים עם MS.

בנוסף, העריכו החוקרים את הקשר האורכי של שימוש באינטרפרון ביתא וההתמודדות עם תסמיני הדיכאון.

הנבדקים השלימו שני מבחנים: BDI (מצאי הדיכאון ע"ש בק) ו- CMDI (מצאי הדיכאון ע"פ מולטי-סקאלה של שיקאגו) בשתי תקופות זמן, 3 שנים אחת מהשנייה.

קשרים חזקים משמעותית נצפו מהפעם הראשונה לשנייה עבור BDI, סך ה- CMDI, סקאלת ה- CMDI הערכתי וסקאלת CMDI ווגטטיבי.

ממצאים אלה מוכיחים שקיים שינוי מהימן המתבטא כשינוי קטן לאורך זמן.

למרות זאת, הקורלציה לאורך זמן עבור סקאלת CMDI של מצב הרוח הייתה נמוכה משמעותית.

המטופלים שחוו שיפור במצב הרוח השתמשו באסטרטגיות יותר פעילות להתמודדות בהשוואה לאלה שבהם חלה החמרה בסימפטומים.

המטופלים שבהם חלה החמרה נטו יותר להשתמש בתרופות של אינטרפרון ביתא.

לדיווח במדסקייפ

J Neurol Neurosurg Psychiatry 2006;77:606-610