הטיפול בתרופות לחסימת ציר רנין-אנגיוטונסין-אלדוסטרון במהלך החיים מלווה בירידה בהיקף נוירופיברילות (Neurofibrillary Tangles) בבדיקות לאחר המוות, בהשוואה לנבדקים שלא נטלו תרופות אלו במהלך חייהם, רמז למנגנון אפשרי להאטת התקדמות מחלת אלצהיימר שהודגמה בעבר עם תרופות אלו.
במסגרת המחקר הנוכחי החוקרים בחנו נתונים אודות 93 חולים עם ליקוי קוגניטיבי קל. המשתתפים נטלו תרופות לאיזון יתר לחץ דם בתחילת המחקר ובמהלך לפחות שני ביקורי מעקב, כאשר 38 נבדקים נטלו תרופות לחסימת ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ו-45 נטלו תרופות בעלות מנגנון פעולה אחר.
לא תועדו הבדלים משמעותיים במאפיינים הדמוגרפיים של הנבדקים. מדד מיני-מנטל הממוצע עמד בתחילת הדרך על 26 נקודות, גיל המשתתפים הממוצע עמד על 82 שנים. מבין חולים אלו, 14 התקדמו במהלך המחקר למחלת אלצהיימר.
בדומה למחקרים קודמים, בחולים שנטלו תרופות לחסימת ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון תועד סיכוי מופחת משמעותית להתקדמות למחלת אלצהיימר (3 חולים, 7.9%), בהשוואה לאלו שנטלו תרופות אחרות (11 חולים, 24.4%). מעניין לציין כי באלו שנטלו תרופות לחסימת ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון היקף הנוירופיברילות היה קטן יותר, בהשוואה לאלו שלא נטלו תרופות אלו, וההבדל זוהה בכל אזורי המוח הרלבנטיים.
החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים במדדים נוירופתולוגיים אחרים, כולל משקל המוח, היקף עמילואיד, מדדי National Institute on Aging-Reagen, CERAD (Consortium to Establish a Registry for Alzheimer's Disease), או Braak; פלאקים דיפוזיים או טרשת עורקיקים.
למרות שלא היו הבדלים בלחץ הדם או פרופיל השומנים, שיעור גבוה יותר של מטופלים בתרופות לחסימת ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון סבל מסוכרת.
במטופלים בתרופות לחסימת ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון תועד סיכוי נמוך יותר להתקדמות למחלת אלצהיימר והיקף נגעים קטן יותר, למרות סיכוי גבוה יותר לסוכרת.
מתוך כנס מטעם ה-ANA (American Neurological Association)
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!