מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בירחון Arthritis & Rheumatism במאי 2010, עולה כי הסיכון לזיהומים חמורים בחולי דלקת פרקים ריאומטית המטופלים ב- rituximab (MabThera) במרפאות ובבתי החולים דומה לזה שדווח ממחקרים קליניים.
זאת על אף שבחיים האמיתיים, בשונה מתנאי מחקר, מספר חולים סובלים מתחלואות נלוות (13% סבלו מסרטן, 12.7% סבלו ממחלת ריאות כרונית ו/או אי ספיקת לב, ו10.2% סבלו מסוכרת).
החוקרים מציינים כי שיעור הזיהומים החמורים שנצפה היה דומה לזה שהודגם במרשמים אחרים של DMARDs (disease-modifying anti-rheumatic drugs) וטיפולים ביולוגיים.
בקרב 1,303 הנבדקים במחקר הנוכחי שהיו תחת מעקב במשך 3 חודשים לפחות, 88 (6.8%) פיתחו 92 זיהומים חמורים שדרשו אשפוז ו/או טיפול תוך ורידי באנטיביוטיקה, ו/או הסתיימו במוות.
82 זיהומים ב- 78 חולים (כלומר, 5 זיהומים חמורים ל- 100 שנות חולה) הופיעו תוך 12 חודשים ממתן rituximab, ו 4 מקרים הסתיימו במוות. 68 מקרים אירעו בששת החודשים הראשונים לאחר מתן rituximab בפעם האחרונה.
רק זיהום אופורטוניסטי אחד דווח, ולא היו כלל דיווחים על שחפת. פתוגנים זוהו רק ב- 29 (35.3%) מן הזיהומים.
בניתוח רב משתני, מחלת ריאות כרונית ו/או אי ספיקת לב, מעורבות חוץ מפרקית, ורמות IgG נמוכות מ- 6 ג/ד”ל, טרם התחלת הטיפול ב- rituximab, נקשרו בסיכון מוגבר לזיהום חמור ב- 12 החודשים לאחר מתן התרופה בכל שלב.
באופן דומה, גיל, מעורבות חוץ מפרקית, ורמות IgG נמוכות מ- 6 ג/ד”ל נקשרו באופן מובהק לסיכון מוגבר לזיהום חמור ב- 12 החודשים לאחר מתן ראשוני של rituximab.
החוקרים מציינים כי בכוונתם לערוך מחקרים נוספים במרשמי אוכלוסיות חולים במשך 5 שנים, על מנת להעריך האם ירידה ברמות האימונוגלובולינים לאחר מתן rituximab, בייחוד במטופלים הזקוקים לטיפולים חוזרים, קשורה בסיכון מוגבר לזיהומים חמורים.
לעת עתה, ממליצים החוקרים, יש להעריך באופן פרטני את רמת הסיכון/תועלת של טיפול ב- rituximab, בחולים עם רמות IgG נמוכות.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!